ידיד של כולם, וכתוצאה מכך לא מרגיש חבר אמיתי של אף אחד. מרגיש שאני מפספס את גיל ההתבגרות. מה לעשות?

שלום AskPeople,
הייתי רוצה לשאול מה לעשות, לאורח מצב בעייתי שאני מרגיש שאני נמצא בו לאחרונה.

מאז ומתמיד, השתדלתי להיות חברותי עם כמה שיותר אנשים, ולא להטמע בחבורות מתבודדות במסגרת החברתית שבה אני נמצא. כלומר, במידה והייתה חלוקה ל-"מחנות", תמיד הייתי ביחסים טובים עם כל ה-"מחנות" ולא צמוד רק לאחת, ולא משנה כמה נוגדות היו.

בשנים האחרונות, התחלתי להרגיש כי על אף שאני ביחסים טובים עם כולם, אין לי באמת קבוצת חברים טובים ונאמנים לגמרי, שתמיד ירצו אותי סביבם. לאחרונה, התחילו להתפנות לי שעות חופשיות במהלך היום ולכן הסיטואציות בהן אני נמצא לבד וחסר מעש נהיות תכיפות יותר, והן מעלות לי מחשבות בדידות דיכאוניות שמעודדות תחושות עייפות, כאב ראש וביאוס.

התחלתי להבין כי גם הם (ולא משנה לאיזה קבוצה הם שייכים) לא רואים אותי כחבר טוב מאוד שלהם. יצא לי לגלות לא פעם שבתמימות דעת שמעתי בין דיבוריהם (לעיתים בחצי אוזן ולפעמים לגמרי באמירה ישירות [לא בצורה בוטה כי אם תמימה]) על מפגשים ומסיבות כלשהן שהיו אמורות להתקיים, כאשר אני לא הוזמנתי אליהם כלל (וכנראה אף לא הייתי אמור לדעת על קיומם). לא מדובר במקרה נקודתי של אירוע אחד או שתיים שמדובר במסיבות פרטיות למאורעות מסוימים, הייתי יכול להבין את זה - אך במקום זאת אני ממשיך וממשיך לשמוע עוד ועוד אירועים שמתרחשים עם כמות גדולה של אנשים שאני ידיד טוב שלהם (לפחות יותר ממספר רב של נותרים) שאליהם אינני מוזמן.

לאנשים האלו אין שום סיבה שיהיה להם משהו נגדי. זה לא כאילו קרה מקרה מיוחד שידחה אותם ממני, שכן ביום יום אנחנו עדיין מדברים ומתקשרים בחיבה מלאה, שוב, בצורה יותר טובה מהשאר ב-"מחנות האחרים" שלא מוזמנים (ואני לא בטוח שהיו רוצים להיות מוזמנים כל כך בעקבות הניגוד).
עלה בדעתי שיתכן ומדובר אולי בדעה רווחת שאני לא "זורם" כמו בן נוער טיפוסי (מה שלא הכי נכון), ומאחר ו-ויתרו מלכתחילה, הם אפילו לא מנסים. דעה זו, לדעתי האישית, היא מופרכת, ובאירועים אחדים מאוד בהם כן יצא לי לנכוח היה מהנה במיוחד לכולנו, ולא היה נראה שהם הביעו דחייה לגביי, כך שאני לא באמת יודע מאיפה זה מגיע.
בנוסף לכך, עולה בי התהייה איך מלכתחילה הם יוכלו להעריך אותי בחברתם, אם הם לא יתנו את הצ'אנס?

חשוב לי לציין שבמהלך השנתיים האחרונות הייתי "מעוניין" (או "מאוהב", אם תרצו) באחת הבנות שבאחת הקבוצות, כאשר היא עדיין לא יודעת מזה. במהלך השנתיים ניסיתי ליצור קשר איתה (כחלק ובנפרד מהקבוצה), וזה כן צלח בשיחות קטנות וקצרות, וכן במפגשים נדירים במיוחד של הקבוצה בה היא נכללת שאליהם הוזמנתי. במהלך התקופה האחרונה, ניסיתי להעביר לה רמזים קצת יותר בולטים, והיא עדיין מגיבה בחינניות, אבל לא נראה שהיא עושה משהו לגבי זה (אפילו לא שואלת מה העניין של היחס המיוחד), אלא ממשיכה להגיב לשיחות בשמחה, כאילו הן שיחות רגילות בין אנשים (שזה לא בדיוק מובן מאליו, מאחר ואנחנו לא מדברים בצורה קבועה. אבל כשאנחנו כן מדברים, אני מקבל ממנה יחס נורמלי - לא מיוחד לטובה או לרעה). חשוב בנוסף לציין שהיא לא מתחילה בשיחות בעצמה, וכשאני רוצה ליצור שיחה ביננו אני אתחיל, גם אם אצטרך להסס קצת.
[השאלה שעולה היא בטח למה אני רומז ולא פונה ישירות. ובכן, אני יודע שככל הנראה אם אני אבוא אליה בפתאומיות עם הרגשות שלי, סביר להניח שזה יפתיע אותה במובן שאם היא לא חשבה על כך לפני כן, זה יענה בשלילה חפוזה. לכן, אני מעדיף לרמוז לה על מנת לתת לה קצת זמן לחשוב על זה לפני שאדבר איתה.]
ניסיתי לתהות למה היא מגיבה כך, והגעתי לשתי אפשרויות: הראשונה, שהיא באמת לא מבינה את הרמזים ויש להמשיך בהם על מנת לגרום לה להבין. השנייה, שהיא מבינה אותם, אך היא החליטה שהיא לא בעניין, ועל מנת לא לפגוע, היא מתנהגת באדיבות כרגיל. ויתרתי על אפשרות שלישית, שהיא מבינה והיא בעד, כי אחרת הייתי מבין זאת בצורה קצת יותר ברורה, אני מניח.

למה אני מספר לכם את זה? כי אני מרגיש שבאירועים ובמסיבות של הקבוצה שהיא נמצאת בה, שאליהם אני לא מוזמן (והיא כמעט תמיד כן), יוצא לה לצאת ולבלות עם "הבנים האחרים" בחבורה הזאת, ואני לא מקבל את ההזדמנות להוכיח את עצמי בפניה על מנת שבכלל תחשוב עליי מלכתחילה, מה שיכול לחזק את האפשרות המאכזבת השנייה. הרי, במידה ותצטרך לבחור בין הבחור שבילתה איתו חודשים ארוכים במסיבות שונות והכירה אותו לעומק, לבין הבחור שדיבר איתה מספר פעמים והגיע לדבר איתה בפתאומיות, במי הגיוני שתבחר? :/

סיבה זו מחזקת את הרגשת הבדידות, למרות שאני סביב הרבה אנשים בדרך כלל. ועכשיו, כעת כשאני ב-י"ב, אני מרגיש כאילו עוד רגע נגמר התיכון ואני הולך לפספס את גיל ההתבגרות - כי מה אנשים בדרך כלל זוכרים מהנערות שלהם? את החברים, את המסיבות ואת הבילויים. כל אלו שאינני זוכה לחוות יותר מידי, ואני מרגיש כאילו עוד מעט אפספס אותם לגמרי, דבר שיגרום לי לתחושת החמצה ואכזבה אדירה.

אני פונה אליכם לקבלת עצות בנושא זה. כיצד אוכל להתחבר יותר אל ידידיי הקרובים, כך שאוזמן למפגשים ואוכל להרגיש נתמך וחלק מחברתם? בנוסף לכך, אשמח לעצות במידת האפשר לגרום לאחת שאני מחבב להעריך אותי קצת יותר.
תודה רבה על העזרה, ומצטער על הפריקה והמסכנות.