היי.
מתחילת שנה היו לי בעיות בהליכה לבית הספר. עליתי לכיתה ח' אבל העבירו אותי בית ספר, ומשם הכל הסתבך. עד כיתה ז' נורא, גם בכיתה ז', לא ממש אהבו אותי ולא נהגתי לשתף את אמא שלי במה שעבר עליי בכיתות האלה. אבל עכשיו? נורא לי, ובטעות שיתפתי אותה.
בתחילת שנה, ביום הראשון, ילדה התחילה להציק לי, "פרחה", היא קיללה אותי, צחקה עליי, פגעה בי יחד עם חברות שלה. באותו היום בכיתי כל כך הרבה, ויצא שבטעות שיתפתי את אמא שלי והכל התחיל להסתבך. בקושי הלכתי לבית ספר, ואז הלכתי קצת יותר והפסקתי. ואז העבירו אותי לכיתה אחרת. שם היה לי בסדר.. הלכתי שבוע וחצי-שבועיים והפסקתי. בית ספר מייאש אותי ואין לי מטרה להגיע לשם, לא אכפת לי מהלימודים בכלל וחברתית אני לא חושבת שאני צריכה חברים, זה פשוט לא מעניין אותי במיוחד. כמובן שלקחו אותי לפסיכיאטר שלצערי הרב המליץ שיאשפזו אותי וגם נתן לי כדורים (שמאז שאני לוקחת אותם אני מרגישה.. ריקנית), ואני לגמרי מפחדת מהשלכות בעקבות זה שאני לא באה אבל אני פשוט לא מסוגלת לבוא יותר.
נהיה לי כל כך קשה שם, מלחמה עם עצמי, ללכת 8+ שעות למקום שאני בכלל לא רוצה להיות בו, לבכות אחריי בית ספר כי אני מרגישה כל כך ריקה ואין לי מה לעשות שם, אין לי בכלל מטרה לחיים שלי.. אני לא רואה טעם להמשיך ללכת למקום שאין לי בכלל מה לעשות בו, שאין לי מטרות לימודיות והחברה לא מעניינת אותי, זה מרגיש חסר טעם וריקני, כואב. שלא נדבר על זה שאני פשוט עומדת מול שער בית ספר ובורחת, ולפעמים אני אפילו מוותרת מראש ונשארת בבית\בלובי של הבניין עד שאמא שלי הולכת ואז חוזרת הביתה.
אני רוצה ללכת לבית ספר, מצד שני לא רוצה בכלל, אבל אני לא יודעת איך להציב לעצמי מטרה כלשהי (לא לימודית וגם לא חברתית) שתגרום לי לעבור שנה בשלום. שנים קודמות זה היה התחביבים שלי, שהייתי סובלת הצקות וחרמות ימים שלמים רק כדי לחזור הביתה ולהיות במחשב או לשמוע שירים. היום זה בכלל לא ככה, אין לי תחביבים ומוזיקה לא מעניינת אותי.
איך אני אדע איזה מטרה להציב לי? איך להתחיל ללכת לבית ספר?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות