שלום, אולי זה נשמע ילדותי וכנראה רובכם (אם בכלל) תגידו שהכל זה בגלל הגיל וזה יעבור.. אז אני כבר לא יודעת. בשנה האחרונה עברתי המון דברים בחיים. פרידה מכוערת של ההורים, בעיות עם חברים ואלימות מצד בני המשפחה (לאו דווקא ההורים) בשל פרידתם. עם זאת, אני מנסה להישאר אופטימית ולחייך ולהרגיע את כולם, לוקחת חלק נרחב ביותר בעזרה לעבודת וכלכלת המשפחה ובנוסף כמובן לומדת לבגרות גבוהה (41 יחל). אבל, ופה מתחילה הבעיה, כל הזמן כולם אומרים לי לשתוק, לא לדבר, לא להתווכח. כולם אומרים לי שאני לא קשורה גם במשפחה ואני מרגישה את זה גם ליד חברים. כל הזמן מנסים להתעלם ממני ולהתייחס אליי כאילו אני לא נמצאת. ובזמן האחרון אני מרגישה שפונים אליי רק כדי לנצל אותי - שאעזור במשהו, שאייעץ וזהו. לא יותר מזה. וכבר נמאס לי פשוט נמאס. נמאס לי שלא מתייחסים אליי בצורה נורמאלית. נמאס לי שכל הזמן אומרים לי שאני לא "חלק מ.. "
אני בן אדם שקל להתחבר אליו מבחוץ אני חייכנית ונחמדה אבל גם ביישנית אבל זה לא קשור. פשוט הבעיה עצמה היא שלא מתייחסים אליי, רבים איתי, צועקים מקללים ופשוט נמאס כי אני לא מבינה למה ומה עשיתי ככ רע שאנשים מתייחסים אליי ככה..
סליחה שזה יצא ככ ארוך, אבל אני אשמח לתשובות או המלצות איך אפשר להתגבר על זה.. תודה :)
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025