בי
היי אנשים..
בדור שלנו בגיל 13, מצב חברתי הוא הדבר הכי חשוב בחברה.
אני שמח לפחות שאני לא כמו כל הנגררים של הדור הזה...
בקיצור המצב החברתי שלי בבית ספר לא ממש משהו למרות שאני מדבר לפעמים עם המקובלים שהם גם חברים טובים שלי אבל אני מרגיש שהם לא באמת.
החבר הכי טוב שלי איתי מהיסודי והגענו לחטיבה שנה שעברה והכרנו את אותם המקובלים בתחילת שנה שעברה.אז הבעיה אצלו שהוא נגרר בענקק והוא מנסה להרשים אותם כל הזמן הוא כבר מתחיל לתפוס מעצמו יותר מדי וזה מעצבן וכשאני מדבר איתו מטווח אפס עד שכבר מגיע לסיטואציה שאני צועק לו שיענה הוא נזכר לענות ויודע שאני מולו ולא שם עלי (חשוב לציין שביסודי כשהוא לא היה הכי מקובל הוא היה מאושר רק מזה שאני הייתי מהחברים היחידים שלו) ומה שמעצבן שזה גם עם כלל מי שאני מכיר וכשמדברים ביניהם בשיחה או משתפים מישהו במשהו, אני הניצבבבבבב סוג ב' שעומד שם, ההוא ששם, שקוף! אני פשוט עומד שם והם כאילו אני לא שם. למה אני צריך לצעוק בשביל שמיהו יקשיב לי? דיי עם זה מכיתה ב' זה ככה וזה נמאס! פשוט נמאס! מה הבעיה שלהם או שהיא בעיקר בי? גם ככה ביסודי עבר עליי גיהינום בגלל כמה ילדים והביטחון העצמי שלי לא בשמיים.
תודה לעונים..!
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025