אני בחורה מאמינה ובחיים לא אפגע בעצמי, נכון אני עדיין קטינה ובגילאים שלי בני נוער לא מוצאים את עצמם, מה שבטוח תמימה אני לא. וקטינה????? רק הגיל.
מרגישה לא שייכת, כאילו אני בן אדם בן 30 שתקוע בגוף של בת 16.
ברצינות.
תמיד הייתי לא שייכת תמיד הסתכלתי על החברה שסובבת אותי גם את זה שנתיים או שלוש בעין מתנשאת,
אני מאוד אופטימית,וזורמת עם מה שקורה.
אבל כמה אפשר להתקע בילדותיות הזאת של התקשורת עם האהבה העצמית והאובר ביטחון המוגזם????
הבנים הילדותיים שאת היעוד שלהם בחיים לא יחשבו מהו, גם לא בעוד 4 שנים.
אני לא ילדה מתבודדת או לא בחברה, אני מסתובבת עם כל המי והמו.
האלה שיש בכל החברה. קראו לזה מקובלים.
ונגעלת. אבל שוב (אופטימית וזורמת כבר אמרתי?)
גם הילדים השקטים והחמודים מתגלים כמשוגעים.
חוסר אמיתיות פחדנות וחוסר ביטחון משתקף מכל אדם שבסביבה שלי,
נהנית להיות עם המורים שלי יותר מאשר הבית ספרררררר
יש לי אהבה כלפיי כולם, פשוט מרגישה כמסתכלת על הצד ושאני נמצאת בשליחות עד שאלוקים יוציא אותי מזה ואני אהפוך לאיזה סופרמן או משהו .(wtf)
יש אנשים שיקראו את זה ויגידו איזה מוזרה או איזה מתנשאת..
אני באמת לא אחת כזו ,בטבעי אני אוהבת לעזור ולעשות רק טוב לאנשים אם זה בגיל שלי ואם מעליי, שאני מקבלת חרא אני מתעלמת וזה פשוט חוזר אליהם(קארמה שמעתם?)
אני משקיענ בלימודים , משקיעה בלבוש, נחשבת שווה ויפה .
הייתי הבן אדם הכי רגיש ונפגע שיש ,איבדתי את עצמי לפחות 4 פעמים בחיים (הגעתי לאובדניות על הסף) ויצאתי מהכול לבד,
כי איזה חבר יכול להבין בן אדם שמאבד את עצמו ואת היעוד שלו שהראש שלו חושף רק על סקס סמים ורוקנרול?
חושבת על חוק הקטינים, על הצבא שהסביבה הזאת תמשיך להקיף אותי, ועל בית ספר כמובן שהם ץמיד יהיה סביבי- להשאר לבד כבר הייתה לי תקופה שהייתי רק עם עצמי, אבל אז הרגשתי בודדה מדי וחזרתי לאותה נקודה.
לא מוצאת את החברה ואת הסביבה שלי.
לא שייכת,
אולי באמת נועדתי למשהו טוב בעולם הבא או באיזשהו משהו ,חייב להיות לי יעוד אחר.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות