היי לכולם,
אני בת 12, הבת הבכורה בבית. נמאס לי!
אני מאוד בוגרת לגילי, עברתי לא מעט חברתית ורגשית, אז ככה שאני יותר רגישה מילדים אחרים... אני בטוחה שיש ילדים שקוראים את זה עכשיו ומזדהים איתי לגבי הרגישות לריבים של ההורים.
נמאס לי כבר!
אבא שלי מאז ומתמיד היה אדם קשה, ממורמר וכועס. אחד כזה שלא נעים להיות בחברתו. אני יודעת שזה אבא שלי, לפעמים הייתי מעדיפה פשוט להדחיק את העובדה הזו.
אמא שלי היא ההפך הגמור ממנו. אישה חייכנית, יפייפיה, אשת חיל, עובדת וגם אמא למופת. תומכת, מכילה ועוזרת...
אמא שלי לא מישהי שתלך ותתגרש בקלות. היא הייתה מאוד רוצה, אבל יהיה לה קשה כלכלית ובגלל שאבא שלי התעקש על הסכם ממון לפני שנישאו, היא תצא, כך הוא טוען, בלי לקבל שקל ממנו.
הוא לא אוהב אותה, או אותנו. הוא אפילו לא אוהב את עצמו, הוא טוען שאני ילדה מגעילה שרק מגנה על אמא שלי, אבל לא אכפת לי ממנו אם הוא מתנהג אליי ולמשפחה ככה.
אני כל הזמן בוכה בגללו, כל כך קשה לי... הוא אמנם לא מכה אותי, אבל יש לו מילים קשות שגדולות יותר ומכאיבות יותר מכל מכה שבעולם.
אני לא אשקר, אני ילדה מאוד מרדנית אליו. אני עושה לו בכוונה. הוא פעם אמר לי שאלוהים נתן לו אישה שלא מבקשת כלום וילדה שהיא עונש על מה שאלוהים לא נתן לו באישה.
אם הוא מקלל ומתחיל לריב עם אמא שלי, אני מגנה על אמא שלי ומתחילה לצרוח עליו....
אי אפשר לדבר איתו על זה, הוא רק מתחיל להתגונן ולהתחמק....
בגלל שאבא שלו התנהג ככה לסבתא שלי, הוא מתנהג בדיוק אותו הדבר....
מה לעשות? אני אובדת עצות... אני יודעת שזה לא עניין שלי אבל אני לא יכולה יותר...
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות