הי לכולם, אשמח מאוד אם תקראו עד הסוף וגם תכתבו עצה:}
קצת רקע: אני ילדה בת 16 פחות או יותר רגילה עם לימודים חברים תנועת נוער וכו. אציין גם שאני בעלת פנים וגוף נאים ואני יחסית מחוזרת. בין הגילאים 12-14 עברתי מסכת התעללויות שלא אפרט עליה יותר מידי, רק אגיד שהייתי סופגת אלימות מילולית באופן יומיומי וכל כמה ימים הוא גם היה מרביץ לי עם קרשים מעץ ומנסה לנשק/להפשיט אותי או נשכב עלי.
ההורים שלי לא יודעים רק מספר מצומצם של חברות וכרגע אני יכולה להגיד שהסיפור הזה פחות או יותר מאחורי ואין לו כמעט השפעות עלי.
הקטע הוא שמאז אני מתייחסת לבנים כמו לאויב שלי, לא בקטע של פמיניסטית רדיקאלית שרוצה להקים אומה של בנות בלבד כי בנים זה איכס, כי אין לי באמת שום דבר נגד בנים ואני כן רוצה קשר איתם פשוט בקטע ממש מוזר אני מרגישה לפעמים שהם האוייב. למשל אני בחיים לא יגיד את זה בקול אבל כשאני שומעת על מישהי שבגדה בבן זוג שלה באיזשהו מקום אני קצת שמחה.
גם נניח חברה טובה פוגעת בי אני לוקחת אותה לשיחה ואומרת לה בכנות איך אני מרגישה כי אני מכבדת את הקשר בינינו אבל אם בן שאני איתו בקשר רומנטי פוגע בי אז אני פוגעת בו חזרה בנקודות הכי רגישות ועושה לו כמה שיותר טרור.
גם נניח אני מקיימת מגע מיני עם מישהו שאני רק נמשכת אליו, לא רוצה אותו לקשר רומנטי אני לא מרגישה כלום חוץ מאת המגע המיני עצמו, לפעמים אני גם חובה את המגע המיני כחוויה חוץ גופית כאילו אני מסתכלת על עצמי מבחוץ. אבל אם מישהו שאני אוהבת נוגע בי אני מרגישה תערובת נוראית של הנאה ואימה ולוקח לי כמה פעמים להתרגל אליו ולנטרל את החלק של האימה.
כפי שכבר הבנתם או לא הבנתם אני so called שרמוטה. אני אומנם נורא סלקטיבית לגבי בנים אבל ברגע שמצאתי מישהו שמוצא חן בעיני אנלא מהססת ולו לרגע. אני כן אוהבת סקס ונהנת מהאורגזמה אבל באיזשהו מקום אני חושבת שאני עושה את זה כי זה יותר נוח לי מלהיכנס לקשר עמוק וטוב. הרבה יותר קל לי להיפתח לבנים פיזית מאשר נפשית.
יש לציין שכל מה שכתבתי פה תקף רק לבנים שאני איתם בקשר רומנטי/מיני, לגבי קשרי ידידות עם בנים אני מתנהלת נורמלי לגמרי ואין לי שום בעיה איתם
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות