שלום לכולם,
תודה שאתם מקדישים את הזמן לקרוא (ואולי גם לענות?) לשאלה שלי.
אני אדם שמאוד קל לו להיגרר למצבים ולהיכנס לחיים של אנשים אחרים. יש לי נטייה להרגיש מאוד אנשים, דבר שהופך למאוד בעייתי כשאני מתחברת עם אנשים דיכאוניים. אני מגיעה למצב שאני מגיעה למקומות מאוד רעים, פשוט כי אני כל כך עצובה ודואגת ומרגישה את הכאב של האנשים שאני מתחברת איתם.
חתכתי בעבר, בגלל סיטואציה כזאת... הייתה לי חברה קרובה שחתכה, ויצא שאני הגעתי למקום מאוד רע בגלל זה. (סיוטים בלילות, אי יכולת לישון, אי יכולת לבכות ולפרקים בכי בלתי נשלט, ובסופו של דבר גם פגיעה עצמית).
בגלל המצב הזה, התחלתי ללכת לטיפול שמאוד עוזר לי. המטפלת שלי עזרה לי להבין שאני צריכה לנתק את הקשר הזה. הבעיה היא שלאנשים כאלה (עצובים) יש נטייה "לזרוק" עלי את הבעיות שלהם. (ברור לי שזה לא באשמתם, ושהם לא מתכוונים לרע, אבל זה ממש לא עושה לי טוב).
אני מוצאת את עצמי במצב שבו אני כל הזמן נקרעת בין הרצון לעזור להם, לבין חוסר המקום לחזור למקומות רעים.
איך למצוא את האיזון?
אני מבטיחה לכם, מעולם לא ניסיתי לפגוע באיש.... זו תחושה נוראית מבחינתי להרגיש שאני פוגעת בהם בכך שאני לא מתגייסת לעזרתם כמו שעשיתי בעבר...
ממש ממש סליחה אם התנסחתי בצורה שגרמה למישהו להרגיש חוסר נעימות... לא התכוונתי...
תודה!
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות