שלום לכולם. אתחיל בוידוי: לא חשבתי שאגיע לכאן להתייעצות, אך קיבלתי כאפה. לפני כחודש חגגתי יום הולדת 30. נכון שזהו רק מספר, אבל פתאום אתה מבין שהציפיות ממך משתנות. פתאום זה לא רק לטרוף את החיים בגילאי ה20, ולהגיד לעצמך שיהיה בסדר אלא שהגיע הזמן להתקדם.
לא אספר כאן כמובן את כל סיפור חיי, אך בקצרה אציין שעשיתי כל מה שהיה מצופה ממני - מהנדס , עם שכר נאה וקריירה מבטיחה.
רק בדבר אחד אני מרגיש בנפילה במשך זמן מסוים: אני נמצא בזוגיות במשך כמעט 5 שנים. חברתי , גם היא אשת קריירה מצליחה מאוד. הבעיה שאני מרגיש במערכת יחסים כמו ברכבת הרים. ישנן עליות וישנן ירידות.זה לא דבר רע, רק שאני מחפש יציבות והדבר אינו מתאים בשבילי. תמיד חלמתי להיות עם בחורה רצינית ובוגרת. היום אני מבין שאני במערכת יחסים קפריזית.
העניין הוא שאני מפחד לעזוב מצד אחד ומצד שני נאלץ 'לבלוע' קפריזות כמעט על בסיס יומי. וכאן נכנסת העובדה שהציפיות בגיל 30 משתנות: ברור לי שצריך להחליט לכאן או לכאן,להשאיר את המצב כמו שהוא כבר אי אפשר. אבל כל האנשים שאני מכיר (או לפחות רובם המוחלט) נמצאים בזוגיות מספר שנים. מצד שני ברור לי שכל הבחורות האיכותיות תפוסות או נתפסות מהר,במיוחד בגילאים האלה. למרות שאני גבר נאה, עם חוש הומור חד וקריירה, אינני מפחד להיות לבד. אני רק מפחד שזה קורה בגיל 30. ומה יקרה אם לא אכיר מישהי איכפתית, תומכת ודואגת? מה יקרה אם אצטרך להתפשר רק בשביל לא להיות לבד? ובזאת גם אסכם - האם מישהו או מישהי עברו תהליך דומה? יציאה מקשר ארוך בגיל 30 כאשר האופציות הטובות על השולחן מצטמצמות בצורה חדה ונשאר להילחם על מעטים ששווים הרבה ועדיין פנויים ?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות