סבתא שלי תמיד אומרת כל מה שבראש שלה, את זה כבר למדתי, ואפילו הערתי בהסוואה של צחוק על המצב שהיא פוגעת באנשים על ימין ועל שמאל והיא לא שמה עליהם.
היא וסבא שלי התגרשו עוד כשאמא שלי הייתה ילדה, וזה נראה שהיא אף פעם לא חיבבה אותו יותר מידיי (הכוונה מאז שנולדתי בעצמי)
סבא שלי נפטר לפני קצת יותר משנה, וזה היה קשה מאוד. המוות הראשון במשפחה הקטנה שלי, וכולנו היינו קרובים אליו, והוא היה חולה מאוד במשך שנה לפי פטירתו.
ממש לפני שנקבר והתחלתי לבכות, סבתא שלי תפסה אותי, הכריחה אותי להזתכל עלייה בעיניים ואסרה עליי לבכות.
זה הרתיע אותי אבל נסלח לה.
שנה אחרי שנפטר היא ליכלכה עליו, דיברה עליו לא בעין יפה ובזלזול, כאילו היא ממש שונאת אותו, ערכה השוואה לסבא שלי מהצד השני וטענה שזה הכל באשמת סבא שלי (לא מהצד השני, זה שנפטר) שהוא לא דאג לעצמו.
אני הרגשתי כאילו חטפתי בוקס לפנים ומאז אני לא מוכנה לנהל שיחה של יותר מכמה מילים עם סבתא שלי וקשה לי מאוד להסתכל עלייה
אני אוהבת אותה, אבל היא הרסה לי חלק קטן במוח שקשור למשפחה
אני חושבת שאמא שלי מתחילה לשים לב שלא נוח לי בקרבת סבתא שלי ואני לא רוצה שיווצר מצב שהיא תשים לב לזה ממש, תדבר איתי על זה ואז עוד תריב איתי על זה, אבל אני פשוט לא מצליחה להשתלט על הרגשות המנוגדים שלי כלפי סבתא שלי
אני אוהבת אותה אבל ממש נגעלת ממנה, איך אפשר לדבר ככה על בן אדם שמת? אב ילדייך? הסבא שלי? בן משפחה, חבר ותיק מאוד ובעל לשעבר. אני לא יודעת מה לעשות איתה, בעיקר כשהם באים לביקורים של ימים אצלנו ואנחנו אצלם.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות