מרגישה שאין לי עניין בחיים. אני מותשת מהכול, כל מה שאני רוצה זה ללכת לישון ולקום עוד כמה שנים, שהכול כבר יסתדר. התקופה הזאת, שמכונה "גיל ההתבגרות", גורמת לי לאבד חשק לקום בבוקר.
אין לי חברים, והכי נורא מבחינתי זה שאין לי חברה. רק חברה אחת טובה, שתהיה לצידי ושנוכל לשתף את השנייה בהכול. אולי לא הייתי כותבת כאן אם היתה לי מישהי לספר לה מה אני מרגישה.
אני לומדת במסגרת לימודית ברמה גבוהה מאוד, אני בחרתי את זה. אני מודעת לקשיים ובחרתי להתגבר עליהם כי חשוב לי להצליח. עדיין, סדר היום שלי כולל בעיקר לימודים עד שעה מאוחרת, והקטע שכשאני מסיימת ללמוד אני חוזרת הביתה ומסכמת למבחנים ומשננת חומר. ואלו עוד המבחנים ה"קטנים"... מה יקרה כשאגיע לתיכון? אחרוש לקראת הבגרויות חודשים, ואחרי שאשרת בצבא אלך לאוניברסיטה לחרוש שוב.
אני כועסת על עצמי. כועסת על עצמי שאני לא מנצלת את תקופת הנערות בשביל להנות ולבלות, ורק בשביל להיות סגורה בבית כדי ללמוד.
כולם אומרים שזו אמורה להיות תקופה של פריחה, שהבן אדם נמצא בשיאו. אני מחכה לראות מתי זה יגיע... למה אני לא פורחת? למה אני לא בשיאי? מה הבעיה שלי?
איך לשנות נקודת מבט?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025