נתחיל מזה שאני ילד עם הפרעות קשר ורוכיוז מה שגורם לי לרגשות מוגזמים.
בואו נתחיל:
יש לי ילדה בכיתה שלכרגע אני יקרא לה קטיה.
קטיה ילדה די יפה וממש נחמדה, שנה שעברה חיבבתי אותה אבל לא יותר מזה. בסוף השנה היא הודיעה שהיא עוזבת את בית הספר בגלל שהיא עוברת למקום מגורים אחר. קצת הייתי עצוב אבל לא יותר מזה. אחרי שבועיים מתחילת הלימודים קטיה חזרה לבית הספר לכיתה שלנו (איפה שהיא הייתה). הייתי יחסית שמח, דיברנו מלא על למה היא חזרה לבית הספר ומה היה לה רע שם ולפחות מהצד שלי, הרגשתי חיבור בינינו אבל לא יותר. עם הזמן דיברנו על יותר דברים והתחלתי להרגיש עליה רגשות (אהבה). לפני כמה זמן שאלתי פה שאלה של "איך להתחיל איתה", קיבלתי מלא עצות של: תיגש אליה, מה יש לך להפסיד. דבר עם החברה הכי קרובה שלה ותגיד לה את מה שאתה מרגיש. ולא יודע למה פשוט לא היה לי את האומץ לגשת או אליה או לחברה שלה. החבר הכי טוב שלי שידע שאני מרגיש אליה משהו דיבר עם עוד מישהו לידי וסמכתי על אותו הילד (נקרא לו דני). ביום שלמחרת דני הלך לכמעט כל ילד בשכבה יספר לו על הרגשות שלי (ואני בן אדם שלא אוהב שמשחקים לו ברגשות) וזה הגיע אליה בסופו של דבר, ובאותו הרגע כולם לחצו עלייה ואני בשיא טיפשותי "תפסתי פוזה" ואמרתי: אני לא חושב כלום על המכוערת הזאת. ובאותו הרגע היא הסתובבה אליי ונעצה בי מבט שאני לא שוכח. מאותו רגע התרחקנו. לפני חודש וחצי בערך חזרנו לדבר ונשארנו כמו שהיינו פעם, לפחות ככה הרגשתי אבל אז בא עוד ילד שסוג של "התחרה בי עלייה" (
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות