בתקופה האחרונה יש לי המון חיכוכים עם ההורים- שמאפיינים כל נער/ה בגיל ההתבגרות.
הקטע אצלי הוא שקשה לי להיפרד מהם אם זה בללכת לישון או ללכת לביתספר או דברים כאלה כשאני יודעת שהדבר האחרון שעשיתי איתם היה שלילי.
זה מגיע לרמות שבהן אני נכנסת לסרטים שלמים שבהם אני ממש רואה אותם עוברים תאונת דרכים חס וחלילה או דברים כאלו שיגרמו לי לאבד אותם ממש כמו חלק מסרט ואני ממש מתחילה לבכות כאילו זה באמת קורה הרגע וכאילו אני באמת מתמודדת עם האובדן הזה ועם האשמה הזאת של "הזיכרון האחרון שלי מהם זה ריב על שטות" או "הדבר האחרון שאמרתי להם זה שצעקתי עליהם" וכאלה דברים.
זה היה קורה לי בעבר אבל הרבה פחות ובתקופה האחרונה זה התגבר מאוד - עד לרמה שבה אני לא מצליחה לישון לילות שלמים כי אני בוכה על זה שהם נפטרו בזמן שהם בחדר השני בערך 3 או 4 פעמים בשבוע.
חשבתי על לדבר איתם על זה ואולי לנסות לבקש מהם ללכת לפסיכולוגית אבל אני לא רוצה להוסיף להם מעמסה כלכלית כזאת ודאגה.
מה אני יכולה לעשות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות