מיואש מהחיים האלה ומרגיש בושה עבור משפחתי. לוותר על הכל?

אז ככה, אני בן 17 לומד בכיתה יא. זה אהיה טיפה ארוך , אשמח אם תוכלו לעזור בכל זאת. בזמן האחרון יש לי תחושה שבאלי לוותר על הכל לוותר על עצמי וזהו... אני אח לשני אחים שלומדים רפואה הרבה יותר מוצלחים ממני בהכל. גם כשהם היו בגיל שלי היו הרבה יותר מוצלחים ממני, אחותי קיבלה בבגרות במתמטיקה(5 יחל) ציונים של 90 פלוס וככה גם אח שלי, אני גם בחמש ואני רוצה לרדת כי ממש קשה לי. הם היו מנגנים במופעים ודברים כאלה, כשאני ניסיתי לנגן המורה לפסנתר אמר לי שזה לא בשיבילי ושאני ינסה ללמוד משהו כמו חלילית שלא צורך יותר מדי כישורים. כשהלכתי למורה פרטית בביולויגה היא אמרה לי שאין לי ראייה מרחבית והיא לא יודעת למה בחרתי להרחיב את המקצוע. אחרי זה ניסיתי ללכת לפרוייקט מגשימים(סייבר) נכשלתי, אחרי חודש ניסיתי להתקבל לפרוייקט במכון וייצמן וגם שם נכשלתי ולא התקבלתי. לפני כמה ימים היה לי צו ראשון התוצאות שוב היו כשלון(קבא 53 דפר 60) חשוב לי לציין שסיימתי עם תעודת הצטיינות במחצית אבל זה רק בגלל שאני חרשן דפוק. אין לי מוח, לפחות מהדפר זה מה שאני מסיק...
חוץ מזה השנה בגלל בעיות לחץ וחרדות לא באתי לשלושה מבחנים באזרחות ואין לי מושג איך לעאזאל אני משלים כזה הרבה חומר .. בנוסף לזה אני כבר רואה את עצמי נכשל גם בזה וגם בכל שאר הבגרויות שאני אעשה השנה. אחרי הצו ראשון חברים שלי אמרו לי שאני צריך להתבייש ולהתבאס על התוצאה שקיבלתי כי זה לא אתן לי הרבה בעתיד.. כל החיים שלי תמיד לא התייאשתי ונלחמתי אבל כמה אפשר להיאבק ולהגיד never give up?אני מיואש מהכל אםילו בביולויגה שהרבה אומרים זה קל קיבלתי 79 למרות שהתכוננתי ארבעה ימים. זה מבאס להיות ילד מפגר תאמינו לי. אחד הפחדים שיש לי זה כשאני יגדל שאני אשב עם החברה בשולחן עם ההורים שלה הם ידחו אותי בגלל שאני בן אדם טיפש וחסר יכולות.אה ואפילו בחלק המעשי בביולויגה אני לא מצליח להסתדר (מעבדה ועבודת חקר) .
כל בוקר אני קם עם תחושה שאין טעם להילחם. אני מרגיש שאני טיפש וחברים שלי לפעמים יורדים עליי שאני בור וחסר השכלה וזה פוגע מאוד! כי אני מנסה להשתנות אבל לא מצליח.
אני מתלבט אם לרדת מ 5 מתמטיקה ולוותר על הלימודים האלה ועל עצמי. לפי "סטטיסטיקה" אני גם ככה לא יצליח בעתיד.. ואני מהווה בושה עבור משפחתי.
אני מהרגיש שהחיים האלה גדולים עליי, אני לא מספיק טוב להתמודד עם זה. הסיבה היחידה שמונעת ממני לוותר על חיי זאת אמא שלי היא איבדה את אח שלה לפני כמה שנים והיא גם ככה שבורה. אני לא רוצה להרוס לאישה הזאת את החיים מצד אחד מצד שני אני לא יכול יותר .אז לזרוק הכל ולוותר? מה לעשות ? בבקשה אני מיואש מאוד. תודה לעונים ומצטער על החפירה.