בדידות, אני מרגישה כל כך עצובה ומגוחכת

חשבתי שתקופת התיכון תהיה התקופה הכי טובה שיש...כמו שאומרים...או אולי אני"שלוש שנים וזהו,תהני"...אני מרגישה כל כך עצובה ומגוחכת.
התקופה הזאת התחילה סבבה דווקא,הכרתי פה ושם ילדים,אבל באנו חבורה אני והחברות שלי,זה מאוד השפיע עלי לרעה והדברים השתנו.
ישלי חברת ילדות שהיא בכיתה אחרת אבל איתי בשכבה אנחנו מאז ומתמיד ביחד.
היא החליטה להתרחק ולהכיר בנות חדשות,להיות עם החברים החדשים שלה.
היא ממש מתרחקת,ואני ממש מתבאסת מזה,בפעם הראשונה דיברנו...היא טוענת על ילדה נוספת מהחבורה שהיא מתביישת להסתובב איתה (היא איתה בכיתה) ולא לדבר איתה בכיתה, כל ערב שהיינו הולכות לאנשהו היא הייתה אומרת לי שהיא מתביישת להסתובב עם ה"היא",-זה נהיה קצת מבלבל בוא נמציא להן שמות.
עדן-החברת ילדות המתרחקת, רוני-החברה שאיתה בכיתה,שבה עדן מתביישת.
אני לא כל כך הבנתי למה? כאילו מה כואב לך ומה מפריע,
מפה לשם,זה היה תקופה.
"עדן" ניצלה את "רוני" שאני מתכוונת שאם היא צריכה משהו לדוגמא -ללכת לבית הספר ואין לה עם מי,הליכה,מחוייבות היא תנצל אותה ותקבע איתה.
רוני לא מבינה ענין ולא קולטת,פריאיירית במילים עדינות וכמובן שאני לא יכולה להגיד כלום,רק להעיף מבט.
עלי עברה תקופה משונה ולא טובה.
ובמקום להיות לצידי עדן פשוט נעלמה לי מהסדר יום,אפילו מסדרי העדיפויות שלי.
אמרתי שהיא איתי בשכבה? אני כיתה אחרת עדן כיתה אחרת.
כל פעם שאני קוראת לה לבוא לכיתה שלי בהפסקות היא לא באה,כל פעם.
אני באה אליה היא מתעלמת,פעם שניה-דיברנו. כלום לא השתנה ולא התקדם,רק נהיה נורא יותר.
יש בי מלא חששות ויותר היו כי עכשיו הפנמתי,אני איזה חודש כועסת על "עדן" וחודש איתה בתקל,בערך.
תמיד רציתי לסיים בפיוס אבל זה לא קרה. אמרתי לעצמי "אוקי *** תתחילי לשים לב יותר למה שהיא עושה" לאט לאט שמתי לב שהיא לא באה בהפסקות,ואני בודדה.
היא אחת מהחברות היחידות שלי בבצפר...אז זה היה נורא.
שמתי לב שסיימתי יום לימודים היא רשמה לי בוואצאפ "מה סיימת?רציתי לבוא" ואני בלב "טוב שאת זוכרת אותי..." ועם אותם חברים חדשים שלה ישלי עבר מסוכסך,גם לה אבל היא פתרה את הסיפור והתחילה איתם דף חדש.
...כמו שאמרתי להתחיל לשים לב לדברים...ושמתי לב שהיא באה רק בסופי יום לכיתה להגיד לי שלום,להחליף מילה,או הולכת איתה בבקרים, או באה לשתי דקות לחוצה שה"חברים שלה" לא יברחו לה.
אמרתי לה את האמת,עם עוד חברה שלקחה צד איתי "את מנצלת אותנו,איזה חברה עושה דברים כאלו" ,היה לה קשה להפנים,היא ילדה שמאוד אבל מאווודד קשה לה לקבל ביקורת ומה שחושבים עליה.
היינו ביחד היה טוב,שיחה רביעית,נגמרה ככה ככה,ואחרי שהפנמתי דברים החלטתי להתרחק.
קשה לי היא חברה של כל החיים כמעט ואם נפסיק להיות חברות אני ארגיש כאילו לקחו לי חלק מהלב.
מפה לשם אנחנו פחות מדברות,אני מרגישה מבולבלת,שאני צריכה זמן לעצמי,לחשוב, או אפילו לא לדבר איתה על זה בכלל...ולהמשיך הלאה, מה אתם אומרים?....