אני בן 15 גר במרכז והכותרת העיקרית של אורך חיי- יהודי דתי (לאומי). לפני שאתם קוראים, כתבתי קצת ארוך מכיוון ששפכתי את מחשבותיי לפלאפון, מקווה שתהיו פתוחים.
טוב, אני מיישם את כל דרכי הדת מ א' ועד ת' ללא חריגות מסוימות במשך 14 שנה. שיחות על יהדות, למה דתות אחרות או אטאיסטיות לא נכונות ולמה אסור להיות אחד כזה היו שכיחות מאוד בישיבה התיכונית שבה אני לומד.
שעות של חקר על הדת שלי ועל אטאיסטיות הובילו אותי למסקנה- אין אלוהים. תעזבו לכתוב קללות על היותי לא מאמין ותנסו להתרכז. בהתחלה היו לי ספקות אם מסקנתי נכונה או לו, השיחות על הדת בבית סיפרי המשיכו, ואני נהייתי אחד הבולטים בשיחות אלה. ויכוחים עם רבנים על התנך ועל אלוהים היו לשכיחות וחברי הכיתה באותו הזמן רק כינו אותי "אטאיסט מסריח" וכ'ו... בימי חופש איני מניח תפילין, לא מתפלל ולא מברך. טענותיהם של הרבנים והמרצים שהרצו בפניי רק הרחיקו אותי. הרגשתי רק ששוטפים לי את המוח ומי שמתנגד זוכה לשטיפה מכל הכיתה בפה אחד. משפחתי לא יודעת כלום, רק יודעים שאני פחות "הדוק" מפעם. המשפחה שלי יחסית פתוחה יותר לכל מה שקשור חוץ מענייני דת. זה הקו האדום. היערות לגביי חבישת כיפה או תפילה רק גוברות, לכן אני חושש. זה המצב, איני יודע מה לעשות ומחכה לעצות. יהיו כאלה שיגידו "פשוט תספר וזהו", לא בא בחשבון. פשוט לא. תודה שקראתם הכל, מקווה שתענו לי.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות