כשהתגייסתי, היה לי ממש קשה בטירונות. למען האמת, לא מבחינה של התנאים והמצב - כי בזה היה לי בסדר, פשוט לא היו לי חברות. בכלל. ולא הצלחתי להשתלב בשום קבוצה.
הייתי בוכה המון והנחמה היחידה שמצאתי הייתה המ״כית שלי. היא מקסימה והייתה עוזרת לי מאד - בין אם מדובר בלהתקשר להורים לא רק בט״ש או לשבת באוהל להרגע וכדומה... בקיצור, מרגישה שהתחברתי אליה מאד.
בלי קשר לטירונות אני מאובחנת כדכאונית וסובלת מחרדות קשות. בנוסף הייתי אובדנית תקופה ארוכה מאד ואחרי הטירונות המ״כית שלי דיברה איתי בווטסאפ ושאלה אותי כל מיני שאלות על עצמי וכ׳ו ואני מרגישה שהתחברנו מאד- אלא שהיא הפסיקה לדבר איתי ואני מרגישה פגועה מאד. ברור לי שאנחנו לא חברות, לא חשבתי שכן, וברור לי שיש לה דברים לעשות, למעשה היא עכשיו בקורס אבל זה ממש פוגע כי מדובר בדברים שאני לא מספרת לכל אחד... אני גם מתגעגעת אליה מאד. מתגעגעת לזה שלמישהו אכפת ממני, מישהו שרוצה לדבר איתי... אין לי את זה. ובכללי, מתגעגעת לשיחות איתה. זה מאד חסר לי.
הייתי עד לא מזמן עוד כותבת לה הודעות אבל היא הפסיקה להגיב לי פחות או יותר יוצא שאלו אחת אחרי השנייה הודעות שאני כתבתי - שהיא רואה ולא מגיבה עליהן. שוב, אני מבינה שהיא עסוקה, אבל בכל זאת...
בקיצור.... מה לעשות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025