היי אסקפיפול רציתי לפרוק ובעיקר לשמוע עצות ממכם
אני בחור פשוט בן 19 דתי שמאמין באלוקים והכל ומצד שני אני מסוג הבחורים שכן רוצה חיים נורמלים עם אהבה וכל זה.
אני כרגע בשירות צבאי שלפי דעתי ממש גרם לי תחושת ביטחון מה שלא היה לי כל כך לפני הצבא. במיוחד בקטע של בנות... אני לא איזה יצור ביישן שלא מדבר עם בנות. פשוט לא מתחיל עם כל אחת בגלל סוג של טראומה שעברתי עם אחת שסירבה כשהתחלתי איתה ומיררה לי את החיים כשהתחילה לרכל עלי עם חברים על זה שהתחלתי איתה... ומאז קשה לי להתחיל עם בנות אז אני מדבר איתן ודוחף את השיחה בכיוון שאם היא תסרב אני יוכל להגיד שלא התכוונתי להתחיל איתה וכל זה.
הבעיה העיקרית שלי היא האוייב המושבע של רוב הגברים... הפרנדזון!
בנות באמת נהנות לדבר איתי. אני יודע להקשיב ולנחם ולהשתתף בכאב כשצריך... חשוב להדגיש שאני לא נראה רע או משהו... אני סך הכל סבבה ואולי קצת שומנים שגם על זה אני עובד בחדר כושר אבל גם זה זה לא שאני שמן... פשוט צריך להוריד קצת... לא נראה לי שזה מה שגורם להן להסתכל עליי רק כידיד... אבל גם ככה רציתי להתחיל להתאמן. בקיצור כל פעם שנראה שיש משהו ואני אפילו מרגיש מקובל כששלוש בנות מתעסקות איתי במקביל וכל פעם כאילו תמיד יהיה משהו שיהרוס וישלח אותי לפרינדזון וזה מרגיש כאילו אני עושה משהו לא בסדר... דיברתי עם אחת הבנות על זה והיא אמרה לי שאני בחור טוב והכל אבל לא הטעם שלה... ושהיא דלוקה על איזה גבר בן 30 או משהו... ואני כן רואה שזה נכון וראיתי שהם דיברו והיא דלוקה עליו ככה שזה לא עוד תירוץ של בחורה. ובקיצור אני בתסביכים. כי באמת שאני מנסה וכל פעם משהו מתפקשש... אם תוכלו לתת עצות זה יעזור. ותשתדלו להכנס לי לראש ולא להיות מאלה שאומרים זה יבא מתישהו. כי זה נראה שלא...
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות