אח שלי הקטן מתפלצף ומתגרה

היי,
כתבתי קצת ארוך אבל אשמח אם תקראו.
אני יודע שאין דרך שאני אכתוב את זה ולא אשמע ילד כאפות.
אני בן 17 ויש לי אח בן 15.
אני אדם די שקט ואח שלי מאוד אנרגטי ולפעמים מציק.
אני לא נחשב לאדם חלש ביחס לחברים שלי, אבל בניגוד אלי, אח שלי אמנם שנתיים מתחתיי, אבל הוא שוקל כמוני אם לא יותר ומתאמן בחדר כושר.
בעבר התאמנתי אבל זה לא היה דבר חשוב עבורי בשביל שאמשיך להתמיד בו.
אני מפרגן לו ואין לי בעיה בכלל גם שיהיה יותר חזק ממני (בגיל הזה זה גם לא דבר כזה לא מציאותי).
לא יודע למה, אבל הוא פשוט כל יום בערך מנסה להתחכם ולהראות שהוא יותר חזק ממני ויכול לנצח אותי במכות. זה פשוט ילדותי ומגוחך, מה זאת ההתנשאות הטיפשית הזאת? הדבר האחרון שמעניין אותי זה לראות מי חזק ממני ומי מנצח אותי במכות.
כל פעם שהוא ניסה לתת לי דחיפה קטנה או להצמיד את הראש שלו לשלי כדי להתגרות התעלמתי כדי שיבין שאני לא מעוניין ויפסיק. הוא לא הפסיק וזה פשוט מעצבן אותי. פעם אחת החזרתי לו בחזרה עד שהתחלנו לריב (שאותי זה באמת מעציב וכל כך לא מעניין) והוא ניצח אותי. כמובן שהוא התלהב ואותי זה אפילו לא מעניין (אפילו הוא אמר לחברים שלו, תבינו את האבסורד). ומאז הוא ממשיך להתגרות ולהתפלצף. היום שיחקתי בפלאפון ופתאום הוא בא ונתן לי צביטה בלחי. דחפתי אותו אחורה ואמרתי לו שיפסיק להציק. הוא דחף כמובן בחזרה ואמר שאני אזהר כדי שהוא לא ׳יתהפך עליי׳.
אני יודע שזה עצוב עד כמה שזה נשמע מצחיק אבל זאת המציאות, ואני יודע שהוא לא עושה ואומר את זה מתוך כוונה אמיתית במה שהוא אומר, הוא עושה את זה אך ורק מתוך נסיון לעשות עליי פוזות ולהציק. כל פעם שדחפתי אותו הוא התעקש להחזיר כדי להיות זה שלא מוותר, עד שאחרי דקה שהוא לא הפסיק נתתי לו דחיפה יותר חזקה לראש כדי שיעוף ממני. הוא התחיל להתעצבן פתאום כאילו אני זה שהתחלתי להתגרות ולעצבן אותו והתחיל להחזיר מכות בחזרה. סיימנו ואמרתי לו שמה עובר עליו ואם הוא משוגע. שאלתי אותו למה הוא צריך כך הזמן להתגרות ולעצבן אותי. הוא אמר שהוא ׳הבוס׳ ושאני לא אעצבן אותו, ושאני בנוסף לדחיפה בחזרה (לאלו שהוא התחיל) דחפתי אותו יותר חזק ומה נראה לי.
אחרי שהוא יצא מהחדר פשוט בכיתי כמו ילדה. לא בכיתי כי כאב לי או כי אני מתבאס שהוא יותר חזק ממני. בכיתי כי הוא מתנהג כמו אדיוט ושאני לא מבין למה הוא חייב להציק.
אני יודע שמשתמע מהצורה שהצגתי את הסיפור כאילו הוא אדם עם בעיות נפשיות ושאין בינינו שום קשר.
הוא נורמלי ואנחנו כן מדברים בינינו וצוחקים, פשוט מניע אותו לפעמים צורך להתגאות על אחרים ולהראות כאילו הוא איזה גבר.
רציתי לשאול אתכם מה כבר יש לעשות. אני יכול לשבת איתו ולהסביר לו, אולי הוא כן יבין ויפסיק. הוא כל הזמן ממשיך וזה מעצבן.
יש לכם עצות אחרות?
תודה!