היי רציתי להגיד משהו שאני כפויית טובה.
אבל קשה לי להבין את זה..
לכל הילדים יש סופרסטאר חוץ ממני
לכל הילדים יש הוברבורד חוץ ממני
לכל הילדים יש אייפון 7 חוץ ממני
לכל הילדים יש ככה וככה חוץ ממני
אבל איך אנשים מרשים לעצמם להגיד שאני מפונקת..
אם הם בעצמם קיבלו את כל זה ..
אני מודעת לזה שיש אנשים שאין להם אוכל שאין להם מים שהם נזקקים לכסף.
אני מרגישה מוזר
כי אני נמצאת בחברה של אנשים
שיש להם הרבה יותר ממני
ולי בקושי יש משהו
אני כל הזמן צריכה להיות זו שמבינה את המצב
שאני לא יכולה לקבל מה שאני רוצה
כי אמא שלי ואבא שלי גרושים
ואמא שלי נמצאת בחובות בגלל האוכל שהיא קונה לנו
ואבא שלי המזדיין בכלל לא קונה לנו דברים והוא פאקינג מביא לה כל חודש רק חמש מאות שקל מה הוא דפוק איך הוא מצפה שאנחנו נחיה?!.
אני אף פעם לא הייתי באילת כמו כולם
אני ילדה שאכפת לה יותר מדי
וזה פאקינג מזיין לי תחיים.
שאכפת לי מהילדים
שמסתכלים עליי ואומרים לי :
מה אף פעם לא הלכת לאילת?
מה ישלך כולה אייפון 5?
ואז אני צריכה להגיד להם שכן.
ואתם מכירים את התחושה הזאת?
שוב אתם תגידו שאני מפונקת
אבל אני לא מבינה את זה
אני לא אוהבת להיות שונה מכולםם
כי זה גורם לי להרגיש בצד
מה אני יכולה לעשות?.
אני לא יכולה לעבוד כי אני בת 13
ניסיתי למכור ציורים ואף אחד לא קונה כי המחיר יקר מדי ואני מוכרת רק ב45₪ .
וגם ה45₪ האלה בשיט לא עוזרים.
(ואני מציירת ממש טוב עם עפרונות פחם וגם מקצועית)
בקיצר קשה לי ואני לא יודעת מה לעשות נמאס לי להיות שונה כל הזמן נמאס לי להיות זאת שצריכה לאלתר הכל כי אין כסף אני רק תוהה לעצמי איזה חיים יפים היו לי אם היה לי הרבה כסף .. היה לי הכל כל מה שאני רוצה מתי שאני רוצה ואני לא חומרנית .. פשוט אף פעם לא הרגשתי תתחושה הזאת .. והיא נשמעת כיף.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות