אני אחת די שקטה ומאוד אמינה. והרבה מאוד אנשים בסביבה שלי אוהבים לדבר איתי על מה שעובר עליהם, אני אוהבת את זה. זה מחמיא לי שאנשים מוצאים לנכון שאפשר לדבר איתי על נושאים אישיים כאלה. ואני מוצאת את עצמי סוג של פסיכולוגית של הסביבה שלי.
זה החלום שלי להיות פסיכולוגית כשאגדל.
אבל הרבה פעמים בשיחות כאלה הבן אדם שמשוחח איתי על מה שהוא עובר על מחשבות שלו וכזה הוא מצפה שאני יספר גם מה אני מרגישה וחושבת. וגם המון פעמים אנשים שמדברים איתי שואלים אותי גם שאלות שאני שואלת אותם. מה קורה לי וזה.
וברגע שאנשים שואלים עליי. אני לא יודעת מה לענות.. זה מביך אותי מאוד. אני לא מסוגלת לדבר באמת על מה שאני מרגישה. ואנשים שואלים אותי ואין לי מה לענותתת..
זה מעצבן אותי. ברגעים האלה ששואלים עליי אני פשוט רוצה לברוח משם ולא לדבר עם הבן אדם הזה בחיים.
אני מאוד שמחה להגיש תמיכה והקשבה לכל אחד שרוצה לדבר איתי ואני גם ישאל ויודבב אותו אם אני ירגיש שזה מה שהוא צריך.
אבל כשזה מופנה אליי. אני לא יודעת מה לעשות!!
אני מאוד רוצה לשתף אנשים במה אני מרגישה. אבל זה לא יוצא לי מהפה.. אני לא יודעת איך להגיב כששואלים אותי כאלה שאלות.
איך אני באמת יוכל לשתף גם מה עובר עליי? ולהגיב בצורה נורמלית לשאלות שאנשים שואלים אותי על עצמי? כי לפעמים אני עונה ושונאת את עצמי אחרי זה על מה שעניתי.
אני מרגישה גם שאני תמיד צריכה להיות החזקה והכל יכולה ליד אנשים.
ולכן אני לא באמת מסוגלת לשתף בחולשות שלי, בכאבים שלי, במחשבות שלי.
איך אני עושה את זה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025