שלום
אספר בקצרה את הסיפור שלי
אני התכוננתי לגיבוש צנחנים שהיה לי בימים האחרוןנים .. והופרשתי באמצע .
אני לקחתי את הגיבוש בצורה רצינית מאוד והתאמנתי מעל לשנה על הכול . ריצות תרגילי כוח הכול . והגעתי גם לתוצאות ושיאים אישיים יפים.
היה אמור להיות לי גיבוש כבר לפני שנה אבל מכיוון שהיה כאב ברגל לא יכולתי אז דחיתי אותו.
לפני הגיבוש החדש (הזה) לא עשיתי פעילות של ריצה בככלל החלפתי את הכול לאופניים למשך חודש.
בגיבוש עצמו התחלנו את האלפיים ובאמצע הקילומטר השני קרה לי הסיוט הכי גדול .
נתפס לי שריר בבטן בצורה הכי רעה שיכולה להיות
סיימתי אחרון . עם דמעות בעיניים שיעיפו אותי לא הוצאתי מילה עדד המסדר.
לא העיפו אותי הבנתי שיש לי עוד סיכוי אז המשכתי
הגענו לבוקר התחילו הספרינטים ובאמצע הספרינטים השריר מהאלפיים תופס אותי עם המכנסיים למטה ואני כבר מתקשה לנשום בצורה ממש לא טובה .
החובש לוקח אותי לצד ומבקש ממני להרים ידיים למעלה בצורה ישרה
כמובן שאני לא מצליח והא מבחינתו סיימתי את הגיבוש שב בצד .
אחרי שראיתי בעיניים שלי רק צנחנים וזה החלום הכי גדול שלי אני מרגיש שאני נכנס לדיכאון לא בא לי להתגיייס אין לי מוטיבציה לשרת ובכלל לעבוד או לצאת עם חברים.. כול פעם שאני חושב על הגיבוש אני מקבל צביטה חדה בלב והעיניים דומעות קצת .
אולי מישהו פה יוכל לתת לי עצה מעשית לצאת מזה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025