שלום לכם..
בכל בוקר אני מתעוררת למציאות שאני מחוייבת להתמודדת איתה,או לפחות לנסות.
אין לי חברים.תמיד תמצאו אותי לבד בכל מקום שתחפשו..
אני חלילה ממש ממש לא רוצה להשמע מתנשאת-אך אני נראת מהמם במילה אחת בסובבים והסובבות אותי יודעים זאת.אני רק נותנת קצת רקע על עצמי.
בכיתה שלי הבנות שונאות אותי.אני לא עושה להן כלום ואפילו מגיעה ואומרת בוקר טוב והן לא מחזירות ועושות פרצופים.נמאס לי לנאוש לחברות,נמאס לי להיות כל כך טובה ושכולם תמיד דורכים עליי.אני בחורה אינטלגנטית.אך כל חיי הייתי בודדה ומעולם לא הייתה אצלי חברה.
לפעמים בלילות אני שומעת את אימי בוכה מצער על כך,ואפילו לא נרדמת-כך זה קשה כשאת יודעת שבכל יום הבת שלך קמה להתמודדות קשה ולמציאות האכזרית שלה.
אני לא יודעת איך להתמודד עם הבדידות,למרות שאני חווה אותה במשך 17 שנים.אני לא מאחלת לאף אדם את החוויה הקשה שלי במשך שנים.והלוואי שלא יפול בחלקחם לקום בבוקר ולרצות לקבור עצמכם.
לעומת זאת-אם תשימו אותי עם אנשים נחמדים שזורמים וצוחקים אני מאוד מסתדרת ומאוד נעימה וכיפיית.יש לי צד שחור ועצוב לצד של שמחת חיים מטורפת שרק מחכה למאת.אך אין לי עם מי לחלוק אותה או לפרוק אותה.אשמח לעזרה או עצה במה שיעלה על רוחם.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות