אז הייתי חבר טוב של א' במשך הרבה זמן.
בתחילת השנה עלינו אחד לשני על העצבים, הוא היה כל הזמן מעיר לי הערות שיפוטיות על זה שאני מתנהג מגעיל, ושאני חרא, ויכול להיות שזה כי אני טיפוס יותר זורם, ופחות מראה אם אני נעלב ומחפש ריבים, והוא היה ההפך, פחות זורם, ודי בוק. יום אחד רבנו ופשוט הפסקנו לדבר. היינו חברים מאוד טובים, והיינו הרבה ביחד, אבל אחרי הריב הוא התחבר עם אנשים מכיתות אחרות, ואני התחברתי עם כמה בנות. תמיד היה לי קשה להתחבר עם בנים, וא' היה החבר הבן היחיד שלי. (יש סיכוי שקשור לזה שאני גיי). בכל מקרה, קינאתי, זה עצבן אותי שהוא מצא חברים חדשים. עם הזמן, הבנתי שהוא לפעמים לבד, ושהחברים שכל כך קינאתי, לא תמיד היו, ועם כמה שזה מגעיל, זה גרם לי להרגיש טוב. אחרי כמה זמן הוא פנה אלי להשלים, ולא הייתה לי בעיה, אבל החברות שלנו לא הייתה אותו דבר ולא היינו חברים מאוד טובים. ולפעמים אני רואה שהוא עם חברים, ואני מתמלא בקנאה. פעם הייתי הטיפוס החברותי, והייתי קובע מלא, לא יושב בבית בודד ולא עושה כלום, אבל קרו דברים, שהביטחון שלי ירד, או יותר נכון צנח, נהייתי ביישן, בודד, אני אפילו לא יכול להעלות תמונה שלי. אני מתגעגע למי שהייתי, חברותי ושמח, וכל פעם שאני רואה אותו עם אנשים שהוא התחבר זה הורג אותי מבפנים, וזה מבאס.
איך אני יכול להתגבר על הקנאה המטורפת הזאת?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025