שלום :)
אני אגש ישר לעניין: אני בת 13, בכיתה ז', ואין לי חברים. יש לי מה שאני מגדירה כידידות (הן בכלל לא איתי בכיתה), אבל חברה אמיתית, לדבר, לספר לה הכל, ולצחוק עד שתכאב לי הבטן, את זה אין לי. אתם אנשים מבוגרים (חח אני מניחה שרובכם) ואולי אתם חושבים שזו לא כזאת בעיה גדולה, אבל מבחינתי זה כן. זה לא כיף שכל הכיתה עושה דגם בזוגות, ואני מגישה לבד. זה לא כיף שיש טיול שנתי, ובמקום להנות, אני עומדת בצד כי אין לי עם מי לשבת באוטובוס. אני לא חלילה בדיכאון, אבל בואו נגיד שזה לא ממש פיקניק. איך אני מתמודדת עם זה ? סתם שתבינו: מתוך ה-27 ילדים בכיתה שלי, רק 9 מתוכם בנות. אני מכירה את כל ה-9, ואני *לא* רוצה להיות איתן. למה? אני לא צריכה שיגידו לי בת *ונה בתור מחמאה (כן ככה זה עובד אצלנו). בקיצור, אין לי עם מי להתחבר ובאמת שניסיתי. אני רוצה להרגיש שייכת.למה כל מי שאני פוגשת דוחה אותי על המקום? אני מפחידה? אני די חכמה, נחמדה... הציעו לי לדגמן לקסטרו קידס, מה שכנראה אומר שאני לא כזאת כונפה כמו שכולם חושבים שאני... מה לא בסדר בי? נמאס לי מהלבד. בא לי קצת ביחד. נ.ב. לעבור כיתה זה לא אופציה. תודה מראש לעונים :-)
***
לפעמים יש לי תחושה שאני בסדר, זה העולם דפוק.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025