תמיד אמרתי לעצמי שבחיים לא אצא מהארון , לא כי אני מפחד או חושש מתגובות של אחרים, פשוט כי לא ראיתי בזה תועלת.
הכרתי אותו לפני שלושה שבועות כסקס מזדמן, יפה תואר, אינטליגנט, ביישן, ילדון..
הוא בא אליי בכל הזדמנות שרק יכל והתאהבנו אחד בשני כ"כ מהר.
מאז שהכרתי אותו אני לא מפסיק לחשוב עליו. בעבודה, בלימודים, בחדר כושר, כל דבר פשוט מזכיר לי אותו.
הוא עדין, תמים וכזה מתוק, שלפעמים אני נעשה מאוד טרוד וחושש שיקרה לו משהו רע, למרות שאין סיבה נראית לעין..
הייתי חייב לפתוח את הלב שלי בפניו, רק כדי לוודא שזה לא עוד סטוץ מזדמן.
הוא מרגיש כלפי את אותו הדבר אבל לא מוכן לקחת את זה צעד קדימה לזוגיות וטוען שבזוגיות הקודמת שלו הוא התאהב מהר וכך גם עבר לו מהר ולכן הוא מפחד לפגוע בי.
הוא דיבר על זה שאולי ירצה לגוון ולעשות סקס עם פרטנר קבוע שיש לו.
הייתי בהלם כשאמר לי את זה. המחשבה על זה שמישהו אחר יגע בו פשוט מוציאה אותי מדעתי, אני נהיה מבולבל וכעוס רק מלדמיין את זה.
כבר תקופה שאני חווה (ככל הנראה) התאהבות.
אני ואהבה הם דברים כ"כ רחוקים זה מזה, אני אדם מאוד קר וטכני כלפי כל הסובבים אותי, מהמשפחה ועד הקולגות לעבודה ופתאום כשאני חווה את זה אני פשוט מבולבל ומרגיש מוזר בצורה בלתי נסבלת.
פתאום אחרי כל החוויה הזאת אני מרגיש צורך לקבל תמיכה מהסובבים אותי אבל אין לי ממי.
אני לא יכול לספר למשפחה ממגוון סיבות, מעדיף למות ולא לספר להם.
אין לי חברים קרובים, ניתקתי קשר עם כולם.
החברים היחידים שלי הם החברים מהעבודה אבל גם להם לא אספר לעולם.
אני עובד בעולם שמרני יחסית וההסתכלות עליי תהיה אחרת אם אצא מהארון.
אני מרגיש שאני לא מצליח למצוא דרך טובה ויעילה לכל הצדדים.
משהו יהיה חייב לבוא על חשבון משהו אחר ואני לא מוכן לקבל את זה.
אני מרגיש שאני נכנס לסטרס, אין לי מצב רוח ואין לי חשק לכלום.
אם הוא יאבד לי אני פשוט אתמוטט.
אם אצא מהארון גם אז אתמוטט.
בא לי לישון ולקום למציאות חדשה, נקייה מכל זה. או פשוט לא לקום בכלל.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות