מאז שאני בת ארבע יש לי חברה הכי טובה שקוראים לה סופיה וכהגענו לחטיבת ביניים פגשנו שלוש בנות מקסימות ששתיים מהם כבר היו חברות הכי טובות כמו שאנחנו היינו. הם לא גרו באותה עיר שלנו אז יכלנו לראות אחת את השנייה בעיקר בבית ספר, גם אם לפעמים היינו נפגשות גם מחוץ לבית ספר כשהיה לנו זמן.
בהתחלה זה היה סתם חברות כזאת כי אני והחברה הכי טובה שלי ממש אהבנו את הבנות האלה, אבל בסוף שנה אחת אנחנו נהיינו ממש חברות טובות.
תמיד היינו ביחד, היינו הולכות כזה למקום בבית הספר שהיה רק שלנו, היינו תמיד מדברות ביחד בוואטספ, התחפשו בפורים ביחד חמשתינו, והיה לנו מלא בדיחות רק שלנו.
אם יש לכם חבורה אז אתם יודעים מזה.
בכיתה ח׳ היה לנו ממש כיף. זאת הייתה אחת השנים הכי טובות שלי וכל כך אהבתי להיות איתם, יכלתי לדבר איתם על הכל וזה היה מדהים.
כולם ידעו שאנחנו חברות טובות.
ברור שגם היה לנו חברות אחרות אבל באמת זה היה מיוחד בינינו.
אבל בסוף שנת כיתה ח׳ אחת הבנות אמרה לנו שהיא צריכה לטוס למקסיקו כי אבא שלה פתח שם מלון.
פשוט לא האמנו לה בכלל אבל זה היה נכון.
חברה הכי טובה שלה אמרה לנו שהיא עוברת בית ספר (לבית ספר טוב יותר כי היא מאוד חכמה) לשנה הבאה.
עכשיו אני בכיתה ט ואני לא יודעת מה לעשות.
אחת החברות הכי טובות שלי במקסיקו.
זה לא נראלי הגיוני בכלל, אני חושבת שעדיין לא קלטתי. שתי החברות האחרות שנשארו בכיתה שלי לפעמים מתקשרות אליה אבל אני לא מצליחה לעשות את זה. לא התקשרתי אליה אפילו פעם אחת ואני יודעת שזה בטח לא יפה מצדי אבל אני לא יודעת מה להגיד לה. ואני גם לא יכולה לדבר על זה עם החברות שעוד נשארו לי.
עם החברה האחרת כבר נפגשנו בחופש ואפילו בילינו ביחד אבל עכשיו שהלימודים התחילו שוב לא יהיה לנו זמן לראות אחת את השניה ואני ממש ממש מתגעגעת אלי ה ואני באמת בדיכאון.
אז אם יש לכם רעיונות או מה הייתם עושים במקומי זה מאוד היה עוזר לי.
תודה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות