אני בת 16 תלמידת כיתה י' בתיכון שש שנתי ממרכז הארץ.
כבר הרבה זמן שאני מרגישה שחברה טובה שלי מפתחת הפרעת אכילה.
שנה שעברה אני יודעת שהייתה תקופה די ארוכה שהיא הייתה מאוד עצובה (אפשר לקרוא לזה סוג של דיכאון לכמה חודשים). אני יודעת, כי היא בערך רמזה, וכי אני פשוט ראיתי, שהיא בקושי אכלה. כל פעם היא הייתה אומרת "אני לא רעבה" או "אכלתי בבוקר" או "יש לי בחילה אני אוכל אחר כך" והייתה מנפנפת כל נסיון לשאלה או שיחה בנושא.
התקופה הזאת אמנם עברה והיא במצב חברתי ונפשי הרבה יותר טוב עכשיו. אבל אני עדיין מרגישה שהיא לא אוכלת כמו שצריך. היא כל הזמן יורדת במשקל והיא כבר נראית חולה. ברור שזה לא בריא לה ושזה מסוכן אם זה יימשך.
לאחרונה היא החליטה שהיא עוברת לצמחונות. שלא תבינו לא נכון - בכל מקרה אחר הייתי הכי בעד. אבל, היא גם ככה אוכלת מעט ולא ממש אוהבת לאכול הרבה דברים. רוב הדברים שהיא אכלה עד עכשיו זה בשר. אני מפחדת שהמעבר לצמחונות הוא דרך בשבילה להפסיק לאכול.
גם ההורים שלה מודאגים ושולחים לה הרבה דברים לבית הספר, בתקווה שהיא תאכל משהו מהם. לרוב היא אוכלת משהו מש קטן ומפסיקה. זה לא שהם לא יודעים שיש לה בעיית תזונה, ונראה לי שהם דואגים לא פחות ממני. אבל אני חושבת שהיא עושה להם דווקא לפעמים. נגיד הייתה פעם אחת שהם רבו אז היא בכוונה לא אכלה כלום יום שלם.
אני מנסה לדבר איתה על זה, באמת מנסה. אבל היא נמנעת מהנושא. אני לא מצליחה לשכנע אותה. ההתלבטות העיקרית היא כזו: מצד אחד, אם לא אעשה כלום, היא יכולה להידרדר. אנ כבר מכירה בנות שהתאשפזו בעקבות אנורקסיה וברור שזה מצב מאוד לא רצוי. מצד שני, ואל תצחקו, הפחד שלי זה שאם אספר למישהו היא תאבד את האמון בי ובחברות שלנו ותרגיש יותר לבד ויותר עצובה - מה שבטוח לא יעזור.
כרגע היא לא במצב קריטי או מסוכן אבל הפחד שלי זה שהיא ממשיכה להידרדר...
אני באמת מתלבטת ואני מבקשת שלא תכתבו עצות כמו "מה הבעיה?" או "זה נורא פשוט..."
תודה מראש!
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות