היי, אז ככה.. אני בת 17 בת למשפחה דתית
חוץ ממני ומאחותי.
בגיל 12 (כיתה ו) החלטתי לצאת בשאלה והפכתי לחילונית. עברתי לפנימייה ושהיתי בה עד גיל 14.
עברתי די הרבה בחיים וראיתי הרבה בחיים. תקופת המרד שלי התחילה בגיל 12-14.
לא באה להשתחצן הרי ממילא אף אחד לא מכיר אותי, היום אני הרבה יותר בוגרת וחכמה. כשאני יושבת בשיחות עם דודות או חברות של אימי הן בשוק טוטאלי.
החשיבה שלי אל החיים השתנתה עקב החיים שעברתי. יש לי חדר עם אחותי שבו אני דואגת לנקות ולתקתק אותו מא'-ת'.
אני דואגת שהיא לא תאכל בחדר מכיוון שהיא לא שומרת על ניקיון בכלל.
מתפתחות בייני לבין אחותי מריבות על שטויות שמתגברות עקב אימי שתמיד בעדה אפילו כשהיא יודעת שאני צודקת. כשהייתי צעירה יותר אימי הייתה מחבקת, מפרגנת והייתה לנו מערכת יחסים מדהימה. אך היום כשהיא רואה שגדלתי. הבנתי מה אני שווה והפכתי לאטרקטיבית אני מרגישה שקשה לה. אך אני גודלת מזה ולא נותנת לה להרוס אותי כשהיא רוצה.
לכל מקום שהייתי הולכת עד היום הייתי הכי בולטת. בלי ללבוש חשוף או להתנהג בצורה פרובקטיבית. אני מאמינה בשלווה ואופטימיות. יש לי חלומות להגשים אך אני רואה שאימי מקנאה בי וגם בקשר שלי עם אבי. היא אומרת בפירוש שהיא לא יכולה לראות אותי. אני רואה שהיא מתחילה לשנוא אותי גם עקב העצמאות שפיתחתי. ואני לא מתכוונת לשנות את עצמי. הרי אבי גאה בי.
אני לומדת ועושה בגרות מלאה ועובדת בעבודה מדהימה. כל יום אני יוצאת ב9 וחוזרת ב7 בערב. אז מה הבעיה שלה איתי? כשאני מדברת על הצלחותיי היא לא פוצחת את פיה. תמיד אומרים לנו שאנחנו לא דומות והיא נעלבת. מה לעשות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025