שלום
אני באה ממשפחה דתייה, גרה ביישוב דתי בצפון.
למדתי רוב החיים בבית ספר דתי, עם חצאיות, תורה, רק בנות, צניעות תפילות כפייה וכו.
ההורים שלי ראו שהחינוך בבית הספר לא טוב והחליטו להעביר אותי לבית ספר חילוני כי לא היו עוד אופציות.
למרות שלאבא שלי היה ממש קשה לראות אותי לומדת עם בנים, עברתי לבית ספר הזה בשביל החינוך שלי.
התחלתי ללכת עם מכנסיים, ואבא שלי למד להתרגל ועבר תקופה של דיכאון קצת.
אני אנסה לספר בקצרה. עכשיו זו השנה השלישית שלי בבית הספר החילוני ועברתי כל כך הרבה שינויים בחיים שלי. המון, בגרות והתפתחות וקבלת האחר.
עכשיו.. מה שמחרפן לי את המחשבה.. בבקשה תקראו ותמליצו ותעזרו:
בשנתיים האחרונות התמכרתי לחופש, לאהבה, לריגושים, להעלת הביטחון העצמי ולהרגשה שאין אסור.
שכבתי עם שלושה בנים לא משמעותיים כל כך בחיי,
למדתי לאהוב אנשים בפשטות, אני שמחה. אני אוהבת את עצמי, מה שהיה לי מאוד קשה פעם.
אבל אני מפוזרת ומבולבלת מאוד,
אני שוקעת להרבה דיכאונות במחשבה על אלוהים, הוא כועס עליי? הוא רוצה אותנו חיילים שלו? מה המטרה במה אני צריכה להתמקד?
אני רוצה למצוא את התשובות שלי אבל אני רק בת 17, עוד נערה מבולבלת שלפחות מודעת לזה.
אני רוצה תשובות מאנשים בוגרים, בבקשה, שמרגישים נוח עם הקיום שלהם,
ששלמים עם מה שהם מקיימים או לא מקיימים.
אני נורא רוצה להאמין שהעולם הזה הוא מלא חופש ויופי של אהבה פשוטה בלי הרבה "אסור", אבל אז קוראת איומים של התורה על הגיהנום, אם אשכב עם גבר לפני החתונה, או בזמן מחזור.
מפחדת, מפחדת מפחדת.
מהקיום שלי, מהעתיד שלי, מאלוהים, שאין לי ספק שיש.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות