היי
אני בן 14 ואני לא פתוח עם המשפחה בכלל
אני לא בדיוק יודע למה
אני מאז הילדות לא נפתח עם ההורים, אני חייב לציין שההורים שלי הם לא הכי שמחים וחברותיים בעולם, רוב הזמן במצב רוח שלילי, רבים המון, אנשים מהעבודה שלהם לא מתים עליהם (אני כבר יודע), לא שמחים ממש, לא מנסים להיות שמחים, לא מנסים להיות בכיף, תמיד שליליים ככה הם... וכנראה ככה כבר מגיל קטן בגלל זה אני לא פתוח איתם, יכול להיות זה הדליק אותי מהם. הרי מי יהיה פתוח עם אנשים כאלה? הכי כיף להיפתח לאנשים שמחים עם מצב רוח וחיוך...
אני מרגיש שהם לא מכירים אותי באמת, כן אשכרה... אני עם חברים ובבית ספר ובכל מקום אחר תמיד שמח ובמצב רוח טוב, אוהבים אותי בחברה אפילו המורים שלי. מדבר פתוח לגמרי עם כולם, אפילו עם אימהות של חברים אני יכול לדבר יותר פתוח...
ועם ההורים אני בכלל לא פתוח, לא צוחק איתם, לא מדבר איתם על כל מני נושאים, לא משתף אותם הדברים שקרו לי ביום יום, והם לא אותי. וזה הורס כי אם תהיה לי מתישהו חברה כנראה ההורים ידעו אבל לדבר לגבי עם אמא או אבא זה פשוט לא ירגיש לי פתוח, פשוט לא יכול להיפתח אליהם... זה ממש הדבר היחיד שחסר לי בחיים וזה ממש מבאס...
תמיד מאחל שיהיו לי הורים אחרים כי אני רואה לחברים שלי יש אחלה של משפחות, פתוחים, מדברים, כפיים, צוחקים ואין אין לי את זה בחיים. ואני אפילו יודע שאם הייתי פתוח עם המשפחה הביטחון שלי היה גם יותר טוב...
אני כל כך מרגיש חסר מזל שנולדתי למשפחה כזאת
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות