ביסודי +חטיבת ביניים הייתי סוג של "מלכת הכיתה", היה לי המון כוח והשפעה, כל מה שרציתי הייתי מקבלת מכל אחד בשכבה גם אם זה כרוך בצעקות וחרמים...
ילדים היו מפחדים ממני וכל מילה שלי הייתה מקודשת, אפילו המורות כבר התחילו לפחד ממני.
בסוף ט' עברתי עיר ועברתי לתיכון אחר בעקבות העבודה של אבא שלי והילדים שם היו כל כך דוחים, סוג של ילדי שמנת מפונקים ומעצבנים.
לא הצלחתי להתחבר, מהר מאוד מצאתי את מקומי בחבורת בנות משעממת ופאתטית אבל זה הדבר היחידי שיכולתי להרשות לעצמי להסתובב עם.
אבל זה לא היה כל כך נורא כי שמרתי על קשר עם חבריי מחטיבת הביניים אבל עם הזמן נותק הקשר בנינו ונשארתי פחות או יותר לבד.
ואני בן אדם כזה שלא מסוגל להישאר לבד, כמובן יש לי פה ושם ידידים וחברות אבל לא אני לא מרגישה שמישהו מהם באמת עושה משהו כדי להיות איתי.
בקיצור, אני מרגישה ממש חרא, כל החודש האחרון אני מרגישה דיכאונית, אני כבר כמעט לא יוצאת ימי שישי ונתעלם מהעובדה שהאקס שלי זרק אותי (שאהבתי אותו מאוד מאוד).
אני מתגעגעת לכוח ולהשפעה שהיה לי פעם, לפני מספר שנים בודדות, אני רוצה שוב, שכולם יעריצו אותי, יקשיבו לי, יעשו מה שאני רוצה.
ועכשיו- אפילו שאני צועקת בכל הכיתה ומתעקשת על רעיון מסויים, אף אחד לא שם עליי.
מה לעשות? :(
יש אפשרות להחזיר את המזל שהיה לי פעם?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025