בעיקרון, יש לי פסיכולוגית אבל לא קל לקבוע איתה פגישות, היא ילדה לאחרונה ( מזל טוב, כמובן ) ולכן קשה מאוד להשיג אותה, לפעמים היא בבית עם התינוק, לפעמים היא עסוקה מעל הראש,
ובנתיים, אני סובלת.
אמא שלי לא תעזור לי לפתור את הבעיות, לרוב היא אומרת שכל דבר שאני רואה אני מקשרת אליי, שאני צעירה מדי והיא לא מאמינה בדבר הזה שנקרא "גיל ההתבגרות" אז איתה, בטוח שלא אדון על נושאים כאלו.
בגלל שאני לא רוצה שאמא שלי תתחיל לתחקר אותי למה אני רוצה לקבוע פגישה, וחוץ מזה אני לא רוצה לחכות עד שתהיה לי הזדמנות להיפגש עם הפסיכולוגית, כי יכול להיות שהמצב שלי יחמיר, ולכן, חשבתי על הרעיון ללכת ליועצת, למרות שהוא אף פעם לא מצא חן בעיניי.
אם אלך ליועצת, אעשה זאת מבלי שאמי תדע על כך, כי אם היא כן תדע שהכלתי ליועצת, היא מאוד תכעס, היא תגיד שיש לי את הפסיכולוגית שלי ושזה לא מקובל ללכת ליועצת, שזה מביך ועוד כל מיני תירוצים מהסוג הזה. אבל, אם אלך ליועצת ואספר לה על מה שאני עוברת, אני מפחדת שהיא תדבר על כך עם אמא שלי בכדי לנסות למצוא פתרונות, וכך אמא שלי תגלה שהלכתי ליועצת. בנוסף, אני מוצאת את זה גם כן די מביך לפנות ליועצת, שהיא בעצם אדם זר לחלוטין מבחינתי, ולפרוק בפניה את כל הקשיים שלי.
אני מפחדת בעיקר מכך שהיא תספר למישהו, או תחשוב שאני מופרעת, הרי ברור שאצטרף לחשוף בפניה את זה שיש לי פסיכולוגית, ואז היא לא תבין למה באתי אליה ולא הלכתי לפסיכולוגית שלי, או שתחשוב שאני ילדה עם בעיות.
מה לעשות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות