במשפחה שלי לא היינו יושבים לאכול ביחד כמעט.
בדרך כלל זה רק כשהיינו הולכים לדודים ולסבים, וגם אז לא תמיד אמא שלי הייתה באה.
ההורים שלי התגרשו והחלטתי שלי זה מפריע שאין לנו ארוחות ביחד, לאמא שלי ולאחיי, והיינו עושים ארוחות שישי והיינו אוכלים אבל מהר מאוד מתפזרים לחדרים.
אחי מאוד מופנם וסגור, במהלך הארוחות היו מקרים שבהם גם הוא לא דיבר יותר מדי, והוא היה חותך ראשון לחדר מיד עם סיום האוכל.
אמא שלי גם לא דברנית גדולה וזה משגע אותי כי אני יכול לדבר הרבה אבל צריך מישהו שגם מדבר .
היא תמיד הייתה נכנסת לחדר שלי כשהייתי באמצע משהו והיא הרגישה לא בנוח לדבר איתי כי הרגישה שמפריעה לי, אני כשהייתי ניגש לדבר איתה כשהיא בטלוייזיה הייתי מרגיש אותו דבר, וככה זה עד היום.
אני לא יודע איך לדבר עם אמא שלי , על מה לדבר איתה, גם עם אבא שלי זה קורה לפעמים אבל הרבה פחות גם בגלל פערי שפה, אמא שלי לא מדברת עברית שוטף.
אני מבין שהם לא חברים שלי והם ההורים ויש פערי גיל ותחומי עניין אבל עדיין הם אמורים להיות האנשים הכי קרובים ואני אמור לדבר איתם על הכל, למה זה לא ככה ואיך אני יכול לשנות את זה כי אני לא מרגיש את המשפחתיות כשכל אחד עסוק בשלו ואין הרגשה של משפחה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות