אובחנתי לאחרונה כסובלת מאישיות גבולית.
בקצרה אישיות גבולית היא הפרעה נפשית קשה שמאופיינת במצבי רוח קיצוניים, ורגישות יתר. ויסות רגשי ילדותי ונטייה להקצנה וחוויה עצמית ושל העולם בצורה לא תקינה.
עם כל הצער והבכי שהתגלית הזאת הביאה, היא שפכה אור על הבעיה
כל החיים, בילדות, בגיל ההתבגרות סבלתי מהתעללות רגשית ופיזית
לא הורשתי לצאת החוצה עם ילדים עד גיל 15 מפחד ואגואיסטיות של האם
האמא נכנסה לי לחיים ושלטה עלי שליטה מלאה לא הייתה לי עצמאות בשום תחום.
לאט לאט התחלתי להתנתק ממנה, לעשות מה שנראה לי למרות הנסיון להמשיך ולשלוט בי, עד שיום אחד עזבתי את הבית בלי לומר מילה ברחתי אפשר לומר.
מאז היא מתקשרת אלי בלי הפסקה אני מדברת איתה שיחות קצרות ומתרצת שאני עסוקה. כי אני פשוט שונאת לדבר איתה. לא אותה אבל לא שולטת בזה שקשה לי. אני מרגישה זעם או דיכאון אחרי כל שיחה איתה
כל שיחה היא משחקת לי ברגשות ועל המצפון כמעט בוכה ומאשימה אותי שאני אדם רע ואגואיסטי על זה שאני לא מבקרת עם לינה כל חודש ולא עונה כל יום לטלפון. להיות לידה גורם לי סבל עצום ואני לא שולטת בזה
אני לא רוצה לנתק קשר כי זה מרגיש לי שגוי, אמא יש רק אחת זה מה שכולם אומרים. אבל מצד שני הקשר איתה רק גורם לי סבל עצום והחמרה של הסימפטומים של המחלה שהילדות העגומה שהיא העניקה לי יצרה לי
מה דעתכם? מה הייתם עושים במצבי?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות