שלא תטעו, אני לא רוצה חבר בגלל הטייטל, בלי קשר לזה שאני חושבת שזה דפוק לרצות חבר מהסיבה הזאת.
אני רוצה את זה אמיתי, עם כל הרגשות והחוויות והצחוקים והשטויות.
אני כן יודעת מה אני שווה ואני לא מתכוונת להוריד מהכבוד שלי ולהשתנות בשביל אף אחד, אם אני קרובה למצב כזה אני יודעת שאותו בנאדם פשוט לא שווה אותי.
הרושם הראשוני אצלי הוא דבר נורא מוזר, כי הוא תלוי באנשים שנמצאים סביבי. למשל, אם מישהו רואה אותי בבית ספר, הוא חושב ישר שאני סגורה בעצמי, חסרת ביטחון, ביישנית ברמות ואחת כזאת שלא מדברת כמעט בכלל.
(לא יודעת מה יש במסגרת בית ספר אבל שמה אני תמיד יותר מדוכאת וסגורה)
אבל אם מישהו רואה אותי ליד חברות שלי/ידידים שלי, הוא חושב שאני עם ביטחון, עומדת על שלי, מצחיקה, כיפית, קלילה, בנאדם שאפשר לדבר איתו על הכל.
מישהי אחרת לגמרי.
משהו טוב שאני כן יכולה להגיד על עצמי זה שאם מכירים אותי טוב אז מגלים בנאדם סבבה לגמרי.
חברות שלי אומרות שיש לי טעם גרוע בבנים, ומאז כל הקראשים הכושלים שלי כן השתנתי וכן הפקתי את הלקחים שהייתי צריכה, אבל לפעמים זה כבר מבלבל כי אין לי מושג אם הבעיה היא בהם או בי.
אני כן חסרת ביטחון, אני כן מציקה, אני כן מדברת פחות לפעמים, אני כן ביישנית ממש, אני כן חסרת נושאי שיחה לרוב, אני כן ילדותית, אני כן לא הכי אחראית בעולם, אבל אני גם הרבה דברים מעבר לזה.
אנשים, דוגרי, משהו בי באמת דפוק או שאני סתם ממהרת להתבגר?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2024