היי אז ככה עובר עליי תקופה קשה , אני דיי מדוכא .
נתחיל בזה שאני בן 22 , ואני מרגיש פעם ראשונה בחיים שאני מבולבל, לא יודע מה מטרתי העיקרית ואיך ממשיכים מכאן.
אז לפני חודשיים התחלתי פסיכומטרי - רק כדי שיהיה
כי אני עצמי לא יודע מה אני רוצה ללמוד או אם בכלל וכמובן ההורים לוחצים.
לא היה לי ממש ראש לפסיכומטרי ולכן לא הצלחתי להשקיע , עברו עלי חודשיים של דיכאון , עצב ובלי רצון לקום מהמיטה בכלל, אבל אני מנסה בכוח.(עקב פרידה )
ביום ראשון המבחן ואני אלך ואעשה אותו ואולי המזל יהיה לטובתי אבל גם אם לא כנראה שאעשה שוב כי לדעתי הדרך הבטוחה להצליח זה לימודים .
בכל מקרה אני הולך לייעוץ לימודים אחרי המבחן הקרוב וזה קצת הרגיע אותי אבל עדיין אני מרגיש רע ואני לא מראה את זה לאף אחד .
מבאס! יש לי מטרה אחת שאין מצב שאני לא משיג אותה.
אני מתאמן 4 פעמים בשבוע כבר כמה שנים - החודשיים האלה בקושי פעמיים הצלחתי ללכת ואף פעם לא היה לי כזה קשה לקום לדבר שאני אוהב- ספורט.
ניסיתי הרבה דרכים להעביר את הרגשת המועקה הזאת שיושבת עליי - מדיטציות , לדבר על זה עם חברים, ריצות/חדר כושר .
אבל ללא הצלחה כאילו שהרגש שלי מושפע מאם אני מתקדם בחיים/ לא מתקדם בחיים.
אני מאוכזב מעצמי מאוד .
מה אתם הייתם עושים במקומי?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות