ההורים שלי תמיד רבים, קצת רכלנים, הם לא חברותיים. איך להתמודד עם הורים מדוכדכים?

יש לי הורים מדוכדכים, שממש ממש לא כיף לחיות איתם, אני אתאר לכם אותם:
הם תמיד עצבניים, הם תמיד בבאסה, הם תמיד רבים, קצת רכלנים, הם לא חברותיים לא מתים עליהם בעבודה שלהם, הם תמיד שליליים ולא כיפיים, הם לא לוקחים דברים בחיים שלהם בסבבה, יש עוד הרבה דברים ובקיצור אתם כבר יכולים לדמיין אותם... ממש לא כיף לחיות איתם עוד במיוחד בגילי שאני צריך להרגיש פתוח ומאושר עם המשפחה שלי, לצחוק איתם, לדבר איתם על הכל פשוט להיות פתוח אבל אין מה לעשות, אני ממש לא פתוח איתם, וזה ככה כבר מגיל קטן.
יש לי כל כך הרבה חסרונות בחיים בגללם, לדוגמא חברים שלי, יש לי חברים טובים אבל בחיים אני לא הייתי מכיר בין ההורים שלי להורים של חברים שלי, כי מי רוצה להכיר הורים כמו שלי? אבל אם ההורים שלי היו אנשים סבבה הם כנראה היו מכירים את ההורים של חברים שלי, וזה היה אפילו עוד יותר מחזק את החברות שלי עם חברים שלי... אותו דבר גם אם תהיה לי חברה רצינית מתישהו, תהיה לחברה שלי כיף להכיר את ההורים שלי, או למשפחה שלה? סביר להניח שלא. ההשפעה השלילית שלהם משפיע אפילו גם עליי קצת, אבל אני תמיד מנסה בחיים שלי להדחיק את ההשפעה הזאת של ההורים שלי ולחיות חיים טובים עם החברים, בשילוב של למידה טובה בבית ספר, והתחביבים שלי. במזל שלי אני חברותי עם חברים ועם הסביבה בכללי.

יש כאלה שיכתבו לי : "מאיפה לך לדעת מה עובר עליהם? אולי עוברת עליהם תקופה לא טובה שבגלל זה הם ככה?"
- אני בטוח ומודע לזה שעוברת עליהם תקופה לא טובה בחיים, הם מבואסים מהעבודה שלהם, שניהם קמים ב5 לפנות בוקר והולכים לעבודה, אמא שלי חוזרת בערב ובזמן שנשאר לה היא צופה בטלוויזיה. ככה כל יום, וגם הם מבואסים בגלל שאין להם אוטו ומסתפקים בלנסוע באוטובוס כל הזמן.
אני בתור ילד כיתה ט' מה אני כבר יכול לעשות עם המצב של ההורים שלי? הם אנשים מבוגרים מספקים בשביל להיות מודעים לבעיות שלהם. ואם אתם לא אוהבים את העבודה שלכם, ולא מרוצים מאורך החיים שלכם, פאקינג תשנו את זה!! תעשו עם זה משהו!! לכו תלמדו משהו, תשפרו את העברית שלכם (העברית שלהם לא משהו הם עלו מרוסיה), חפשו עבודה אחרת שיעשו משהו! אני זוכר שפעם דברתי עם אמא שלי שתלך ללמוד עברית, והיא ענתה לי שממש לא כי היא כבר מבוגרת. ההורים שלי מוותרים כי הם הגיעו לגיל 50, אבל גיל זה רק מספר כי אם לא עכשיו אז א-ף פ-ע-ם. ואני אומר את זה בתור מישהו שמאמין מאוד בשינויים, אני אישית עשיתי שינויים לא קטנים בכלל בחיים שלי בכל מני דברים.

יש גם אולי כאלה שיכתבו: " תגיד תודה שבזכותם יש לך בכלל בית ואוכל בכל יום".
- כן יש לי בית, בגדים ומספיק אוכל ברוך השם, ואם לא הם לא הייתי יכול להתקיים כראוי, ולא הייתי יכול להתעסק בתחביבים שלי. אבל במצב שלהם, אני מעדיף שאני יאכל רק ארוחה אחת ביום, אבל שיהיה לי במשפחה שמחת חיים, להיות פתוח עם המשפחה ופשוט להיות מ-א-ו-ש-ר.

איך מתמודדים? עצות?