אני רוצה לעבור תיכון, איך לומר את זה לאמא שלי?

אני לא אומר את שמי. אבל אני בן 14 ואני גר ברמת גן. אז הסיפור שלי התחיל בכיתה ז׳. בזמן הזה כבר התחלנו לדבר על תיכונים וכל אחד כבר תיכנן לאן ללכת. באותו הזמן רציתי ללכת לבליך שזה התיכון הגדול ברמת גן (בטח שמעתם עליו למי שלא ברמת גן) אבל אמא שלי רצתה שאלך לאורט אבין שזה תיכון קטן ברמת גן שלומדים בו במחשבים ולאמא שלי יש חברות שמלמדות שם. בכיתה ח׳ אמא שלי חפרה לי אז החלתטי ללכת לאורט אבין וגם אורט די השקיעו בשיווק שלהם אני חייב לומר. (שעתיים הרצאה וגם ביקור שם) אז החלטתי סופית לאורט ואני אפילו אמרתי דברים רעים על בליך שאיכשהו לא השקיעו בשיווק שלהם וכך לא היה שום דבר אינפורמטיבי (גם איכשהו הרבה מהיסודי שלי הלכו לאורט כך שזה גם עודד אותי. אבל בחופש הגדול הכל השתנה שהייתי במחנה קיץ בצופים. איכשהו פעם לא כל כך נהניתי מהצופים אבל מהמחנה שהיה מדהים התחלתי להנות משם והתחברתי עם הרבה ילדים (אני מו׳ שם). כמעט כל הצופים הלכו לבליך וכל מי שאמרתי לו שאני הולך לאורט אבין התאכזב (היו כאלו שלא אבל גם היו כאלו שכן) והיו המון ריכולים על אורט במחנה שזה העליב אותי. יותר מאוחר התחילו להיות לי חששות שילדים שאני מכיר שלא יודעים שאני באורט והם בבליך יראו אותי באורט ואז יפסיקו לדבר איתי. בספטמבר התחלתי את אורט ויחסית בהתחלה היה אחלה שם. הכרתי ילדים חדשים והתחברתי לחלק למרות שיש שם המון חנונים ומוזרים שלא יוצאים מהבית ובנות מכוערות (היו גם ילדים יותר מגניבים ובנות יפות למרות שלא הרבה וגם לא הצלחתי להתחבר אליהם. אבל באותו הזמן שהייתי הולך לפעולות בצופים ואני עם בליכניקים באחווה (וחדשניק אחד למרות שחדש לא קשור) הייתי מתבייש לומר להלה שאני באורט כשהם היו מדברים על בליך. יותר מאוחר גם התחלתי הרבה פחות להנות באורט והרבה ילדים ניתקו קשר איתי ובנובמבר כזה הגעתי למצב שכמעט ולא היו לי חברים שם. ואז התחברתי לילד אחד שהוא חנון כזה ושהוא לא כל כך יוצא מהבית וגם התחלנו לבקר אחד אצל השני (והוא היה הראשון שהיה אצלי בבית ואני הייתי אצלו) אבל תמיד הייתי מבואס מהעובדה שהוא כמה רמות מתחתיי וכבר ברצינות שהרגשתי שכבר היה עדיף ללכת לבליך ואפילו התחלתי לחשוב איך החיים שלי היו מתנהלים אם הייתי הולך לבליך אבל אמא שלי הייתה ממש מרוצה מאורט ומהעובדה שאני שם וכל הזמן הייתה אומרת סטיגמות על בליך ואני הרגשתי שאני לא יכול לומר לה שאני רוצה לעבור לשם למרות שלפעמים הייתי מרמז לה על בליך והיא הייתה אומרת שהיא תחשוב על זה אבל אז היא אמרה לי שאני נשאר באורט אבין כי אני אלמד שם עם חברות שלה. וכבר הייתי ממש מתבייש לצאת עם אורטניקים ולומר לחברים שלי מבליך שלא יודעים אני באורט שאני שם או שחברים שלי מבליך יבואו לבקר באורט ויראו אותי שם. הביטחון העצמי שלי היה כבר בקרשים והגעתי למצב אני לא יכול לדבר עם בליכניקים שלא יודעים שאני באורט (ואני מדבר על הרבה מהם שמכירים אותי) על תיכונים מכיוון שאז חששתי שהם ישאלו אותי באיזה תיכון אני ואז בלהבלהבלהבלה ואז כבר התחלתי לומר לילדים שיודעים שאני באורט שאני מתכנן לעבור לבליך למרות שאמא שלי לא כל כך רוצה וגם הפסיכולוג שלי שלמד בתיכון קטן בגבעתיים (התיכון הגדול שם הוא קלעי) שאורט טוב בשבילי ושבליך זה חרא וכל המבוגרים שמכירים אותי היו אומרים לי את אותו הדבר (רובם חברים של אמא שלי) ואתמול שחזרתי מטיול בצופים ישבתי עם בליכניקים שהתחברו איתי שהתחילו לללכלך על אורט ואני כבר לא ידעתי מה לעשות (למרות שבלי שום קשר אני רוצה לעבור לבליך) ואז שחזרתי מהטיול עם אמא באוטו לא הייתי כל כך נחמד אליה ולא רציתי כל כך לדבר איתה (למרות שלפני הטיול היא צעקה עליי שלא עשיתי שיעורים והיא כל הזמן צועקת עליי שאני עושה משהו שהיא חושבת שלא טוב בשבילי למרות שאני יודע שאכפת לה ממני) וזה למה רציתי לשתף אתכם בקטע הזה אז מי שקורא את זה שישיב לי ואולי בזכותכם אני אצליח לומר לאמא שלי שאני רוצה לעבור לבליך ואולי היא תסכים (גם אני עכשיו מנסה להתפתח חברתית לבליך מאוד יעזור לי)