אני באמת כותבת את זה ממקום של כאב, ובאמת קשה לי.
אני בכיתה יא, ואני מרגישה פשוט שאני לא מצליחה להכיל ..
אין לי רצון לקום בבוקר לבצפר, בכלל אבל, ותמיד אני מחכה שיסתיים כבר היום בשביל להגיע הביתה ולהיות לבד.
אני מרגישה שאין למה לקום, אין מטרה.
מרגישה שכבר נכשלתי, יכול להיות שגם לא אקבל תעודת בגרות עם הציונים שיש לי, ועם כל החיסורים האלה... והקטע הוא שהשתדלתי, תמיד התאמצתי והשקעתי וניסיתי לקום לבצפר למרות שאני ראיתי שאין בזה טעם ופשוט לא באלי לצאת מהבית בכלל,
אני פשוט מרגישה שבשביל כל פעולה אני צריכה להכריח את עצמי, ולא מצליחה לשנות את זה.
מאוד קשה לי, אני חושבת על העתיד שלא יהיה לי, אני בכיתה יא ולא מצליחה להרים את עצמי בידיים, עם כמה שאני מנסה , וכן אני מנסה הרבה!
אני פשוט מרגישה בדיכאון, סבא שלי נפטר לפני חודש ואני תמיד שואלת את עצמי: מה הוא היה מייעץ לי? ומתפללת שהוא יהיה פה איתי .. אפילו לדקה..
אני מרגישה שהכל כבד עליי , מכל כיוון למרות שאולי זה נראה לכם שלא..
אני פשוט לא יודעת מה לעשות עם עצמי..
ניסיתי לדבר עם חברות , יועצת , שום דבר לא עוזר ואני לא חושבת שיכולים להבין את המצב שלי כמו שהוא..
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2024