אז לפני כמה חודשים היה לי ידיד הכי טוב, ברמה שהיינו מדברים על הכל פשוט.. הסודות הכי כמוסים, המחשבות הכי נוראיות, רגשות, פשוט הכל.
באמת שהיינו מדברים כל לילה כמה שעות לפחות והיינו נפגשים ופשוט לא היה נמאס אף פעם.
תקופה מסויימת הוא די אצה אותי אפילו אבל לא אמר כלום כי היה לי חבר באותה תקופה
מאז התרחקנו ממש וזה די באשמתו.. הוא הכיר קבוצת חברים אחרת והוא מבלה איתם כל הזמן, והערתי לו על זה כמה פעמים שהוא די משאיר אותי מאחור.
זה מתבטא בעיקר בזה שהשיחות נהיינו שטחיות, שאני תמיד הראשונה לשלוח הודעה ושהוא זה שתמיד יסיים את השיחה ״סליחה מאמי אני פשוט ממש חייב לישון לילה טוב״
אני לא אשקר אני ילדה עם אגו די בשמים וקשה לי להודות בדברים כאלה בעיקר מול בנאדם שפוגע בי.
אבל זה נהיה יותר גרוע.. לאחרונה אני חושבת שאני מפתחת אליו רגשות. אני כל הזמן רוצה בקרבתו ומחכה להודעה ממנו.. זה עוד יותר שובר לי את הלב שהוא לא עושה דברים כאלה יותר.
נוסיף לכל הבלאגן שההורים שלי שונאים אותו מאוד בלי שום סיבה והוא יודע את זה (זה מונע ממני אי פעם להזמין אותו הביתה או לבוא אליו)
אני באמת לא יודעת מה לעשות אני חושבת שאני משתגעת. באמת לא מגיע לו שאני ארצה אותו כשהוא מתייחס אליי כאילו אני תמיד אהיה שם אבל אני לא שולטת ברגשות..
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות