כן לפעמים
אז אני כבר בת 17 ולא חשבתי שאגיע לגיל הזה החיים שלי ייראו ככה.
חשבתי שאתבגר, שיהיו לי הרבה חברים, שאני לא אכנס לאתר לרשום על הבעיות שלי,
שמשהו ישתנה. אבל זה לא קרה.
נמאס לי להרגיש דחויה או "לא מקובלת" (ואני שונאת להשתמש במילה הזאת) רק כי אני ביישנית. בכיתה ט יצא לי להכיר הרבה ילדים מהשכבה ובכיתה י כבר הקשרים נותקו וכל אחד מצא את החברים שלו. וכן יש לי את החברות שלי, אבל יש לי אותן וזהו.
כשאני יורדת למטה ורואה איך כל השכבה יושבת ביחד בספסלים ואני לא חלק מזה, זה מבאס אותי ואני לא יכולה לעשות כלום עם זה. גם כי די מאוחר כבר וכולם בחבורות ואני אשב איתם זה יהיה מוזר ולא קשור, גם כי אני ביישנית ולא תמיד קל לי לפתח שיחה.
הרבה מהשכבה או מהכיתה נמצאים בתנועות נוער ולכן הם חברים ממש טובים אחד של השני ומי שלא נמצא, פשוט לא קשור או לא שווה יחס. מבחינתם.
נמאס לי ללכת במסדרון ולחשוב מה כל אחד חושב עליי, "אולי הם חושבים שאין לי הרבה חברים? אולי הם חושבים שאני דחויה?" ואני די מתביישת שאני אומרת אבל כן, אני מייחסת חשיבות לכמות לייקים בפייסבוק. לפי זה אתה נחשב עם יותר חברים או פחות. ואין לי כמו שיש לכל ה"שוות".
שנה שעברה הייתי בחבורה אבל השנה כבר לא. אז אני די לבד, אני והחברות הקבועות שיושבות למעלה או מתפצלות ויוצאות עם אחרים כל פעם, לא עם חברים קבועים. :/
זה די מבאס ומשפיע על המצב. איך לצאת מהמעגל המבאס הזה של כמה חברות קבועות שלא קשורות לשכבה? איך להפסיק לחשוב מה כל אחד חושב עליי?
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025