לפני חמישה חודשים האקסית שלי נפרדה ממני. הפרידה ערערה אותי מאוד (נוסף על כך שמצבי הנפשי לא היה יציב במיוחד גם קודם לכן), ועניין מסוים שקרה בבית הספר מספר ימים אחר כך החמיר עוד יותר את מצבי. עד עכשיו אני סובלת בחרדה ובדיכאון שהתפרצו שוב, ולמרות שחל שיפור בעקבות הטיפול, המצב שלי עדיין לא יציב מספיק ואני סובלת מהתקפים תכופים.
בהתחלה ניסינו לשמור על קשר. אחרי שהבנתי שהציפייה שלי ליחס ממנה גורמת לי להרגיש רע יותר, התחלתי להתרחק, וכאשר ניסיתי להתקרב אליה בחזרה היא החזירה לי יחס קר והתעלמה ממני. הנוכחות שלה גורמת לי להרגיש חסרת ערך, האדישות שלה לפרידה כמו אוכלת חלק ממני בכל פעם. ידידה מבית הספר אמרה לי לאחרונה שהיא רוצה להזמין אותה לדייט, ואחר כך היה לי התקף כל כך חמור שנאלצתי לחזור הביתה.
היא בכל מקום. הנוכחות שלה לא מאפשרת לי להחלים באמת, ובכל פעם שאני רואה אותה אני נזכרת כמה היא פגעה בי. אני לבד, ממילא תמיד התקשיתי להתחבר עם אחרים ועכשיו אין אף אחד שאוהב אותי. לפעמים אני חולמת שהיא טורחת להתנצל בפניי שככה היא נפרדה ממני, או לחלופין חולמת שאני מקללת אותה ואומרת לה כל מה שאני חושבת עליה וכמה אני רוצה שגם היא תסבול, כמוני, ואז מתעוררת בשלוש בלילה ונבהלת מכך שהתנהגתי באופן מגעיל כל כך, גם אם זה רק חלום.
אני לא יודעת מה לעשות. אין לי שום מקום לברוח אליו, הרי אני חייבת להגיע לבית הספר ושם, כפי שאמרתי, אני רואה אותה תמיד, ואני חושבת שעד שלא תיעלם מחיי לא אוכל להתגבר עליה באמת. אני כל כך רוצה לפעמים שגם היא תסבול, אבל הרעיון שאעשה משהו שיפגע בה באופן כלשהו מזעזע אותי. אני רוצה להמשיך בחיי, ויותר מכל, לתפקד, אבל זה בלתי אפשרי כשהיא בבית הספר.
מה אפשר לעשות? איך אפשר להמשיך הלאה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות