שלום לכולם. אני אנה, גרה בצפון הארץ.
מאז שאני זוכרת את עצמי אבא שלי היה תמיד אדם דכאוני, וגם היום. הוא בן 60 ומתקיים מקצבת נכות. מדי פעם יש לו תקופות שהוא פשוט שוכב במיטה ולא קם למשך ימים. זה משפיע עליי מאוד וגם על אמא שלי. שתינו עובדות רוב היום וזה מעצבן לחזור הביתה אחרי יום עבודה ולראות אותו ככה עצבני וישן כל הזמן.
בגלל שיש להורים שלי חשבון בנק משותף אז הכרטיס אשראי נמצא אצל אבא שלי ואם אמא שלי רוצה משהו אז אני זאת שצריכה לקנות דברים.
על עזרה בשבילו אין מה לדבר הוא לא מוכן לקבל שום עזרה.
אני מתה כבר לעזוב את הבית (יש לי תואר ראשון אבל כמו רבים לא עובדת בתחום) אבל מפחדת להשאיר את אמא שלי לבד ככה במיוחד שאין לנו משפחה בארץ זה רק אנחנו (יש לי אחות אבל היא גרה במעונות באוניברסיטה ובעצם כיף לה איכשהו היא לא רואה את כל המחזה הזה). אמא שלי סובלת גם אני רואה את זה עלייה אבל היא אדם סגור ולא מראה את זה כלפי חוץ.
אני שונאת את אבא שלי שהוא גורם לנו לסבול ככה, בגלל ההתנהגות הילדותית שלו אז החיים שלנו נהרסים!!!!!!! לא מגיע לו בכלל התואר אבא. הוא גם גרם לי להיכנס לחובות כי כל הכסף של המשכורת הולך לחובות שה-ו-א נכנס אליהם ואני לא אשמה. אני שונאת אותו!!!!!!!
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות