(מצטערת מראש שהכל מבולגן, אין לי הרבה סוללה אז לא יכלתי להשקיע בצורת הכתיבה אז הוספתי שיר קטן שיהיה לכם נחמד לקרוא)
אז ככה, קודם כל יש לי OCD ואני נורא נורא פרפקציוניסטית. ואני משתגעת מזה, קודם כל
בואו נספר לכם על החיים שלי וסדר היום שלי הנורא נורמאלי שלי.
- יש לי שעה קבועה לקום בה 7:05 ואוי לי אם אני מפספסת.
-אני חייבת לקבל מעל 90 בכל מבחן.
-אני מנקה מברישה מטאטא ושוטפת את החדר שלי 4 פעמים ביום.
-אני לא נרדמת עד שאני מסיימת לעשות את כל המשימות שלי.
-הבגדים שלי מקופלים לפי צבע,סוג בד,וגודל.
-יש לי זמנים למתי אני עושה כביסה (המשפחה שלי לא מערבבת בגדים עם שלי) ואני מתכננת מראש מתי הם יצאו בשביל שאוכל לתכנן זמן קיפול.
-הארוחות שלי קבועות, אני מתכננת יומים מראש מה אני אוכל ובאיזו שעה.
-כשאני מבשלת זה חייב לצאת מושלם, אם זה לא מספיק טעים ולא נראה מספיק יפה להגשה זה הולך לפח.
וזה רק חלק קטנטן ועוד נורמאלי ביחס לשאר.
המון אנשים שואלים אותי: מאיפה הכוח? והמוטיבציה?
ומה שהם לא מבינים זה שאלו הפעולות היומיומית שאני מחוייבת אליהן כמו: לשתות, לאכול, לישון ואפילו לנשום. מבלי כל אחת מהפעולות האלה אפשר להתשגע, אז זה בדיוק המצב איתי.
אני מודעת למצב ואתם לא מבינים כמה זה קשה לי,נמאס לי לעקוב אחרי כל פירור והליכלוך הכי קטן, נמאס לי שהכל חייב להיות לי כל כך מתכונן ומושלם. המשפחה שלי נורא משתדלים לעזור לי ולא להעיק עליי אבל הם לא יכולים להתסגל וכל הזמן אני מרגישה שאני משליטה משטר על הבית, וגם על חברות, כל אחת יודעת שלפני שהיא נכנסת לי לחדר היא צריכה לשטוף את הרגליים לנקות את הידים לנער את הבגדים ובמקרים מלוכלכים אני מביאה להן איזו פיגמה ללבוש. ולולא הדברים האלה אני מתחילה להתעצבן.
חבר שלי גם משתגע מזה, אנחנו לא יוצאים שאני מסיימת לסדר לו את הבלורית מבלי שוונצים.
להמון אנשים בסביבתי קשה להתמודד איתי, ואני הולכת לטיפולים פסיכולוגיים אבל הם לא מועילים לי בהרבה. וגם לי קשה מאוד, הכל חייב להיות מתכונן בלי שום הפתעות. אבל החיים לא עובדים ככה וקשה לי להתמודד עם העובדה הזאתי, מה לעשות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות