הוא אפילו לא השאיר לי את ההזדמנות להישאר, הוא ניתק אותי מהחיים שלו באופן מוחלט, הוא כעס שכעסתי אבל הוא אפילו לא ניסה להבין למה.
הוא זרק את המשפט "את רוצה לנתק לפוצץ את הקשר שלנו, לא הולך לעצור את זה אבל אל תבואי ותבקשי סליחה".
למה שאתה לא תבוא ותבקש סליחה, אל תדאג אני לא אעשה את זה... אני לא אבקש סליחה.
החיים שלי השתנו, אבדתי כמה חברים, אם לא פיזית אז כנראה שנפשית.
קשה לי להאמין שהדברים האלה ישתנו, שנחזור להיות כמו פעם.
לפני כן חשבתי שאני רוצה לברוח מהכל, לעבור למקום חדש ולהכיר אנשים חדשים, אבל כאן הטעות שלי, אנשים חושבים שאם הם יברחו מהמציאות הקיימת, הם יגיעו למקום שבו הכל נוצץ ומזהיר אבל המציאות לא כ"כ מתוקה. פשוט צריך להסתגל למצב החדש אני מניחה.
אני התחלתי פרק חדש בחיי, פרק שבו אם קשה לי, אם אני מרגישה לבד, אם אני צריכה תמיכה ועידוד, אני לא בורחת לאנשים שיגידו לי הכל בסדר ואת סתם מגזימה. התחושות שלי לא טועות ואם אני מרגישה שרע לי, אני אפתור את הבעיות שלי לבד. אם אני מרגישה לבד אני אלמד להעסיק את עצמי, אעשה משהו שהייתי צריכה לעשות עוד לפני שנים, אפסיק להיות תלותית באנשים אחרים.
בני גילי תמיד מצאו משהו חריג בקשר שלי עם אנשים שבוגרים ממני, אבל אני לא יכולה להשוות שיחת עומק שלי עם אדם מלא בתוכן וחוכמת חיים לעומת אדם שאמרו לו בילדות "היי ילד אל תדבר עם זרים זה מסוכן" והוא חוזר ואומר לי את הדברים האלה בלי שום הבנה עמוקה יותר מידי...
ההרגשה הזאת, שלא חושבים שאני טיפשה יותר בגלל הגיל שלי אלא שאני נערה חכמה ופיקחית שרק רוצה ללמוד עוד. תחושה שקצת קשה לקבל מנערים וניסיתי לחשוב למה, כנראה שבגיל שכל אחד מנסה למצוא את הזהות שלו לא באמת מתייחסים לעוד אנשים כאלה. אז ניסיתי לחשוב אם אני אחת מהם, אם גם אני מתעלמת ולא מצליחה לקרא את העומק שבאנשים אחרים, לא הגעתי לתשובה, אני מקווה שאני לא שאני יותר מתחשבת ומקשיבה אבל כנראה שאני עוד נערה ממוצעת שמרוכזת בעיקר בעצמה.
אולי זה עוד אחד מהדברים שאני צריכה לשנות בי, למה זה כ"כ קשה להגיע לתשובות חד משמעיות, למה אני פשוט לא יכולה להיכנס לראש של כל אחד מהאנשים והבין ***מה הם צריכים?!***
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות