שמי נועם, אני בן 30, בחור דתי, וכבר שנים מרגיש הרגשה מוזרה כזאת בכך שנשים לא מעניינות אותי פשוט. תמיד עלו בי ספקות לגבי השאלה מי אני. בזמן האחרון יש לי מחשבות לא נורמליות שאני ממש משתוקק למגע עם גבר ולאהבה ועוד דברים אסורים. פשוט הבנתי ש-הקב"ה היה רוצה שאקים משפחה נורמלית. אז אני כל הזמן נאבק בעצמי להוציא את המחשבות האלו והרגשות האלו שיש לי כלפי בנים. שאני רוצה, חושק לגעת בהם ולהיות איתם. מה שכן הייתי רוצה "להישאר בארון" עד לסוף חיי ולא להתחתן (בטח שלא עם גבר). אני לא יכול לשמוע את המילה הזאת 'הומו'. ורק המחשבה שאולי זה מתקשר אליי מעוררת בי חרדה עצומה, בהלה מבעיתה.
אני משתדל להימנע ממגע עם גברים, לא להתחבר להומואים, כי אני מפחד להיות כמוהם. באיזשהו מקום זה מגעיל אותי. כי גם מוטמע בי מאוד חזק האיסור. לא חושב שה' היה רוצה שאדם ינהל זוגיות עם גבר. זה לא טבעי. צריך אמא ואבא. וכן, בטח תגידו לי שזה מה שהרגילו אותי וגרמו לי להרגיש לא בסדר. אבל זה הרבה מעבר. לדעתי זה גדולה להתגבר על תאווה. בעיניי זו סוג של סטייה. ואני לא רוצה לסטות, אלא ללכת בדרך הישר.
אבל בכל זאת אני מרגיש רע בפנים, ומודע לכך שלא משנה מה תמיד אשאר בודד. גם רוב ההומואים בסוף נשארים לבד.
אני מנסה לעבוד על עצמי, לשנות מחשבות, וזה פוגם לי באורח החיים שלי. פסיכולוגים לא ממש יכולים לעזור לי. אני כבר שנים לא מצליח אפילו לדבר על זה. כי מעבר לזה שאני לא רוצה את זה, אני מנסה בכוח להאמין שזה לא אמיתי ולשכנע את עצמי שזה רק מחשבות שווא. ואולי אני לא התנסיתי עם בנות אז אני לא יודע ב 100%. אני מבולבל מאוד או שאני גורם לעצמי לבלבול, אני לא יודע.
זה ממש מעיק עליי כל הנושא הזה. אני לא מסוגל ללמוד, לא לצאת ובקושי לתפקד, למרות שהייתי מצטיין דיקן לפני שנה. מה לעשות? איך אפשר לטפל בעצמי?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות