אני יודע שאני יחסית קטן יותר מהרבה אנשים אחרים שכותבים דברים כאלה אבל קשה לי, אני מרגיש לבד בבית ספר אין לי הרבה חברים היו איתי כמה חברים שעלו מהיסודי אבל הם השתנו לגמרי. היה לי חבר טוב מאוד אבל אנחנו לא באותה כיתה ואנחנו בקושי נפגשים.
גם בבית המצב קצת קשה לי, האבות גרים בכפר ערבי ואני לא יכול להזמין אף אחד (לא שאני גזען) ואמא שלי גרה לבד בבית קטן מאוד כמו במרטף אז גם לשם אני לא יכול להזמין חברים (שבמילא אין לי הרבה), וגם היא חוזרת הביתה מהעבודה רק בשש בערב ואין לה הרבה כוח לעשות דברים ובמקרה הזה אני די בודד. אני לא טוב בספורט וצוחקים עליי בגלל שהעור שלי דק והיידים שלי נראות כמו של שלד הבעיה זה שצוחקים עלי מול הפנים שלי וזה גורם לי להרגיש רגשות אשמה בגלל מי שאני וזה כואב לי בפנים. כל פעם שיש לי רגע שמח אני נזכר במציאות של המקום שבו אני גר ושצוחקים עליי ומעליבים אותי.
היה איזה מישהו שנתן הרצאה על זה שבילדותו הוא היה ילד בלי חברים ושהיה לו מצב דומה לשלי, זה מאוד עודד אותי שיש עוד אנשים שמתחברים אלי ושיש להם בעיות כמו שלי, לשניה אחת הייתי שמח ואז... צחקו עלי שוב.
הייתי בטוח שהבן אדם הזה נגע בלב של כולם כמו שזה נגע בלב שלי אבל אני שונה קצת מכל השאר.
כשאני כותב אז אני מרגיש שאני הולך לבכות, כל דקה ודקה בחיים שלי קשים גם ברגעים טובים וגם ברגעים רעים. אני מאבד את הכוח שלי ואת השפיות שלי אני כבר יצרתי לעצמי "אני דמיוני" כדי לעזור לעצמי זה עזר לשבועיים ואז זה הפסיק. בבקשה תעזרו לעבור את התקופה הקשה הזאת!
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025