אני וחברתי הרצינית הראשונה כבר כמעט שנה יחד- עשרה חודשים ליתר דיוק.
היא מדהימה!
יפה, חכמה, מצחיקה, קצת טומבוי (ואני מת על זה!)-בקיצור בחורה מהחלומות.
אני אוהב אותה, פעם הייתי מטורף מאהבה אבל עבר זמן ואני לא מתרגש ממנה יותר מדי (והיא לא ממני), ברור שיש רגעים טובים ורומנטים אבל נכנסנו לשגרה (שגרה טובה אבל שגרה).
מצד אחד, אני רוצה להישאר איתה.
אני חושב שאנחנו בזוגיות מדהימה עם אהבה, התאמה, להט ופוטנציאל טוב לעוד הרבה זמן- וזו בדיוק הבעיה!
אני רוצה להתנסות, אני בן 16 ואני לא מנצל את השנים היפות האלה בלהתנסות, לא לעבור מבחורה לבחורה ולשבור לבבות. אלא לתת לחשק להוביל, לנסות להתחיל עם מישהי שהייתי דלוק עליה ואני מרגיש שמשהו חוזר, ותחושת ההישג שבלצאת איתה משגעת אותי! , אני בקרוב טס לחו"ל ואני רוצה להיות שם בלי מגבלות, לנסות ושילך, לנסות ולהתאכזב- אני רוצה לחוות!
התחושה הפנימית שלי חלוקה,
הראש שלי גם הוא.
אני לא מוכן לבגוד ולפגוע בה.
מה דעתך?
מה כדאי לי לעשות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות