נתחיל בזה שאני רזה בקטע לא יפה, לא מלאה במקומות הנשיים שלי, עם שיער חום גלי נוראי ומנופח, אקנה, משקפיים, טעם לבוש מזעזע, פנים לא יפות, גובה ממוצע של מטר שישים.
אני מתארת את עצמי כנערה לא יפה, יש לי ביטחון עצמי לא בשמים ונאמר שגם נושק לרצפה, הציונים שלי גרועים ובחרתי מגמות שההורים שלי לא רוצים שאני אהיה בהן.
אין לי חברות טובות, התחלתי לרצות לא להסתובב איתן בגלל ההתנהגות שלהן, שפוגעת בי בכל כך הרבה דרכים למרות שאני לא אומרת להן את זה.
ההורים שלי החלו להתחמק ממני, לא רוצים עזרה ממני בכל מיני דברים, דוחפים לי כסף ליד (ביטוי) רק כדי שאצא לכמה שעות מהבית, הבנתם את היחס, נכון?
בזמן האחרון התחלתי להרגיש מדוכדכת, כלומר נכנסתי לדיכאון קטן וההורים שלי גילו על זה.
אמא אמרה לי למחוק את הדברים שעשיתי לפני שהיא תתעצבן, אמרה לי שאם אני אספר למישהו אני אבייש אותה ואת המשפחה, שאני צריכה להודות על זה שיש לי בכלל משפחה, שאני צריכה להכניס לעצמי לראש שאני שמחה ושהכל טוב לי כי אם לא אני לא ארצה לדעת מה יקרה.
היא גילתה שכתבתי דברים על הרגשות שלי בזמן הדיכאון, היא קרה את מה שכתבתי והכריחה אותי לקרוע את הדפים מולה, בזמן שהיא אומרת לי שאני מביישת ומאכזבת את המשפחה.
זה נכון? המראה שלי, הציונים שלי, הרגשות שלי.
זה מבייש אותם? כי אותי כן, למרות שאני מנסה להראות יפה יותר, ולהעלות את הציונים שלי כדי לקבל מגמות טובות יותר, ולהראות שמחה יותר.
מה לעשות במצב כזה? כי לדבר איתם זה פשוט לא יעזור.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025